פנחס ענברי
ניסיון ריסוק מטוס פליי דובאי בדרכו מדובאי לתל אביב, ב-30 בספטמבר, היה אמור לקרב בין ישראל לאיחוד האמירויות. שתי המדינות ניצבו מול אותו איום, והחקירה מתנהלת באבו דאבי. בפועל קרה ההפך: בתוך ימים ספורים הפך האירוע למשבר ביחסים, ובאבו דאבי כבר מאשימים את ישראל בניצול הפיגוע לצורכי מערכת הבחירות.
כדי להבין איך זה קרה צריך לחזור שלושה ימים אחורה, אל נסיעתו הבהולה של ראש הממשלה בנימין נתניהו לאבו דאבי ב-27 בספטמבר, חודש בדיוק לפני הבחירות.
ההכחשה שלא ניתנה
מאז פרסם "הארץ" בתחילת ספטמבר כי נשיא האמירויות, מוחמד בן זאיד, הזהיר את נתניהו כעשרה ימים לפני 7 באוקטובר שחמאס מתכנן מהלך גדול, מנסה נתניהו לחלץ מאבו דאבי הכחשה. ה"ניו יורק טיימס" אישר בינתיים את עיקרי הדברים ממקורות משלו. מה שקיבל נתניהו מהאמירתים היה פחות ממה שביקש: משרד החוץ הודיע שאינו מגיב לדיווחים ולספקולציות על שיחות בין מנהיגים, ו"גורם רשמי" מסר לעיתון "דה נשיונל" שענייני ביטחון נדונים בדרגי העבודה ולא בין ראשי מדינות. זהו ניסוח שאינו שולל שהאזהרה נמסרה.
לפי AP ו"הארץ", נתניהו טס לאבו דאבי כדי לבקש מבן זאיד הכחשה מפורשת. נתניהו אישר את הביקור, אך הכחיש שזו הייתה מטרתו ואמר שהוזמן. לפי חדשות 12, הפגישה נערכה בשדה התעופה, והאמירתים הבהירו שאינם מעוניינים להיגרר לפוליטיקה הפנימית בישראל, ודאי לא ערב בחירות.
כאן, להערכתי, שורש העניין. בעיני נתניהו, שתיקה אמירתית אינה נייטרליות. כשהאזהרות שקיבל עומדות בלב הקמפיין נגדו, מי שמסרב להכחיש אותן מתערב נגדו בבחירות. זו אינה תפיסה חדשה אצלו: כבר בקיץ 2025, כשבן זאיד אירח את ראש האופוזיציה יאיר לפיד, מחו מקורבי נתניהו בפני בכירים באמירויות על "התערבות בענייניה הפוליטיים הפנימיים של ישראל".
בעיני נתניהו, שתיקה אמירתית אינה נייטרליות. כשהאזהרות שקיבל עומדות בלב הקמפיין נגדו, מי שמסרב להכחיש אותן מתערב נגדו בבחירות
ההשערה: נתניהו מעניש
השערתי היא שנתניהו מבקש כעת להעניש את האמירויות, ופרשת פליי דובאי סיפקה לו את ההזדמנות. הוכחה לכך אין, אבל הסימנים מצטברים. שרת התחבורה מירי רגב מיהרה להאשים את פליי דובאי בהפרת הסכם התעופה ודרשה לעצור את טיסותיה; ישראל השעתה את החברה לשישה ימים; והשיח הרשמי מדבר על "טיסות חילוץ" מדובאי, כאילו מתנהלת שם מלחמה. כל זה מופנה כלפי חברה שהמשיכה לטוס לישראל אחרי 7 באוקטובר, כשרוב חברות התעופה הזרות נעלמו מנתב"ג.
ואת הרוח הזאת רואים במכונת הרעל. האמירויות, שהוצגו שנים כהישגו המדיני הגדול של נתניהו, מוצגות עכשיו כמי שהתרשלו בביטחונם של הישראלים וכמי שפועלות נגדו ערב הבחירות. מכונת הרעל אינה פועלת מעצמה. כשהיא מסמנת מטרה, היא משקפת את הלך הרוח בלשכה.
נתניהו עצמו נזהר. הוא לא נענה מיד לדרישת רגב, וההשעיה סוכמה בשיחת טלפון עם בן זאיד. אבל זו שיטתו המוכרת: הוא מדבר בשפה ממלכתית, ואת המלאכה עושים השרים והשופרות.
מה אומרים באבו דאבי
האמירתים מבינים היטב מה מתרחש. גורם המקורב לממשל באבו דאבי אמר ל-ynet שישראל היא שמעכבת את חידוש הטיסות ומערימה קשיים, אף שהאמירתים מוכנים להחמיר את נוהלי האבטחה, ושהתחושה אצלם היא ש"הבחירות מנהלות את האירוע ולא ההיגיון". לדבריו, באמירויות סבורים שנתניהו מבקש לקשור את הפיגוע לאיראן מטעמים פוליטיים.
כדאי לדייק במה מדובר. על אופי האירוע כבר אין מחלוקת: יועץ הנשיא, אנואר גרגאש, הגדיר אותו "פעולת טרור מסוכנת". המחלוקת היא על איראן. נתניהו נזהר מלקבוע שאיראן עומדת מאחורי טייס המשנה, אבל הוא שהניח את השאלה על השולחן, והבטיח שאם הטייס נשלח – שולחיו ישלמו ביוקר. הנשיא טראמפ כבר קשר את האירוע לאיראן במפורש. ואילו גורמי ביטחון ישראליים אמרו לרויטרס שלהערכתם הטייס פעל לבדו, ושלא זוהתה מעורבות איראנית.
גם להערכתי קשר איראני רחוק מהמציאות. ריסוק מטוסי נוסעים אינו שיטה איראנית. חיזבאללה חטף מטוסים בשנות השמונים, אבל אלה היו מבצעים של חוליות, לא של טייס מתאבד בודד. אילו עמד המודיעין האיראני מאחורי האירוע, היה על המטוס צוות, לא אדם אחד עם סכין. הספקולציה עצמה היא המטרה: לקשור את האירוע ל"אויבינו", שעליהם הזהיר נתניהו יום קודם לכן כי ינסו לתקוף לקראת הבחירות.
הספקולציה עצמה היא המטרה: לקשור את האירוע ל"אויבינו", שעליהם הזהיר נתניהו יום קודם לכן כי ינסו לתקוף לקראת הבחירות
ממתינים ל-27 באוקטובר
ואכן יש סימנים שהאמירויות ממתינות ליום שאחרי הבחירות, לראות אם נתניהו יוחלף. הן סירבו לתת לו את ההכחשה שביקש. לפי "אל-מוניטור" ניסו להימנע מביקורו או לדחותו, ובסופו של דבר קיבלו אותו בשדה התעופה. פליי דובאי השעתה את כל טיסותיה לישראל עד להודעה חדשה, בלי לנקוב בתאריך. בעניינים המעשיים האמירתים משתפים פעולה – בחקירה, בנוהלי האבטחה, בהקצאת משבצות נחיתה לחברות הישראליות – אבל לא מעבר לכך.
סעודיה נוהגת באותה דרך. היא סירבה להתיר למטוסי חיל האוויר, ואחר כך למטוס אל על, לאסוף את הנוסעים מתבוכ, וסירבה לנוכחות ישראלית בחקירת הטייס. ביום האירוע עצמו חזר יורש העצר מוחמד בן סלמאן, בנאומו השנתי במועצת השורא, על הדרישה למדינה פלסטינית. הנאום נקבע מראש והעמדה אינה חדשה, אבל העיתוי הדגיש את המסר: אין נורמליזציה בלי המחיר הפלסטיני. ריאד ואבו דאבי, שהחלו בימים אלה להתפייס ביניהן, משדרות לישראל אותו דבר: העניינים המהותיים יחכו עד שיתברר מי יעמוד בראש הממשלה הבאה.
ואם יזכה
אם נתניהו יוחלף, סביר שהמשבר ייסגר במהירות והטיסות יחזרו. אם יזכה, יש מקום לחשש גדול לעתיד היחסים בין ישראל לאמירויות. הוא יחזור ללשכה עם חשבון פתוח מול בן זאיד, האיש שלפי הדיווחים הזהיר אותו, ואחר כך סירב לחלץ אותו מהאזהרה. והאמירתים יעמדו מול ראש ממשלה שכבר הראה להם שיחסיהם עם ישראל כפופים לצורכי הקמפיין שלו.
אם נתניהו יזכה, הוא יחזור ללשכה עם חשבון פתוח מול בן זאיד, האיש שלפי הדיווחים הזהיר אותו, ואחר כך סירב לחלץ אותו מהאזהרה
הסכמי אברהם שרדו את מלחמת עזה, את התקיפה בדוחא ואת המלחמה עם איראן. השאלה היא אם ישרדו את החשבון האישי של מי שחתם עליהם.
