
(הדברים נכתבו לפני שידור תוכנית "עובדה" של אילנה דיין)
עם כניסתם של המגעים להרכבת הממשלה לשבוע השני, קשה שלא להתאכזב מגדי איזנקוט. במהלך מערכת הבחירות נמנע איזנקוט מכל הצהרה שלפיה לא ישב עם נתניהו, עד שליברמן הזהיר אותו מפני הפיכה ל"גנץ חדש". רק סמוך לבחירות, אחרי שנתניהו הגביר את ההסתה נגדו, הודיע שלא ישב איתו. ועכשיו מתברר שצוותי המשא ומתן של "ישר!" ושל הליכוד נפגשו. הדבר מקומם מאוד את ליברמן, ודוברתו הזהירה הבוקר מפני כל מגע עם נתניהו. מדוע איזנקוט עושה זאת? לא ברור.
אחדות כתרגיל, לא כאסטרטגיה
לדעתי, הסיכויים להקמת ממשלת אחדות לאומית עם הליכוד קלושים עד אפסיים. האם איזנקוט תמים? ייתכן שהוא פשוט אינו מסוגל להתמודד עם התחבולות של נתניהו. נתניהו אינו רוצה באחדות כאסטרטגיה אלא כתרגיל. הוא מושך את זמן המנדט של איזנקוט כדי לגייס בינתיים עריקים מגוש השינוי אל מחנהו.
הוא עושה זאת כשהוא מזין את הכמיהה הציבורית לאחדות, ומוסיף עליה את ההפחדה מפני פצצה גרעינית איראנית שעומדת ליפול על ישראל. נתניהו שולט בשיח, גוש השינוי נגרר אחר המסרים שלו – וזה מעניק לו את היתרון.
המבחן האמיתי: מה שנוגע לנתניהו אישית
המבחן האמיתי של איזנקוט הוא מה שיתרחש בינתיים: כיצד יתרגם את שליטתו בכנסת לביטול החוקים הדיקטטוריים ולטיפול בחוקים הנוגעים לנתניהו אישית, כמו מניעת כהונתו של נאשם בפלילים כראש ממשלה.
ביטול החוקים הדיקטטוריים אינו בעיה מבחינת נתניהו – הוא זיקית שמחליפה את עורה לפי הסביבה. אבל על החוקים הנוגעים לו אישית הוא ילחם. וכאן מבחנו של איזנקוט: האם ייכנע לו וילך לקראתו, או יעמוד מולו ויסרב לוותר? היעד העליון של נתניהו אינו אחדות אלא שימור החוקים שלו, ואחר כך להשאיר את איזנקוט לרדוף אחריו בסיבוב הבא.
החרדים והערבים
ומה לגבי המפלגות החרדיות והערביות? דווקא ברית בין החרדים לערבים אפשרית בהחלט. בכל הכנסות הקודמות התקיים שיתוף פעולה הדוק בין המפלגות הערביות לחרדיות, ואין סיבה שלא יתחדש גם עכשיו. כל מגזר ייעזר ברעהו כדי לחזק את כוחו.
השורה התחתונה
עד לרגע זה איזנקוט אינו מנהל את העניינים נכון ובנחישות. אם המצב לא ישתנה, קיימת סכנה ממשית שנתניהו יצליח שוב בתמרוניו, משום שאין מולו כוח שניחן בנחישות אמיתית.
