היום שאחרי בעזה והמזרח התיכון המתחדש – מפגש עם הפרשנים נאיל זועבי ופנחס ענברי, בהנחיית אמיר תדמור

הופעתי הערב בפורום המזרח התיכון לצד דר' נאיל זועבי ושוחחנו על ענייני השעה ובראשם היום שאחרי בעזה, השלום עם סעודיה, והמצב מול איראן ומצבה של הרשות הפלסטינית – והדברים קשורים.
לדעתי, כל ההישענות על "החמולות" ובראשן חמולת אבו שבאכ מדרום עזה, עשויה לתת פתרון נקודתי טקטי, אבל היא איננה פתרון אסטרטגי.
כאשר אנו משווים את האופציות שהיו לנו, אפשר לומר כי כאשר יכולנו לקבל רולס רויס בחרנו לקחת קורקינט.
בראשית המלחמה, סעודיה על דגליה וסמליה נכנסה לאזור רפיח והתחילה לארגן את הסיוע בכוחות עצמה, יחד עם מצרים, האמירויות ואינדונסיה, אנחנו סילקנו אותם וסגרנו את מעבר רפיח, כדי לשמור את הבלעדיות למעבר כרם שלום, (שדרכו קטר העבירה סיוע שהגיע לחמאס).
אז, במקום לארגן סביב היום שאחרי בעזה את הנורמליזציה עם סעודיה, אנחנו מחפשים חמולות.
אילו, היינו מאפשרים למדינות ברית אברהם ומצרים להתארגן ברפיח, הם היו מבססים שם שלטון מתחרה לחמאס, שכמו מובלעת אידליב בסוריה, שבשעת הכושר הוא היה מתפרס צפונה ומביא לנו את הניצחון המוחלט של מיטוט החמאס.
בלי הנורמליזציה עם סעודיה, אין אופציה לתקוף את איראן, כי איראן תגיב על מתקני הנפט והתעשייה הכימית של סעודיה ותיצור אסון אקולוגי ומשבר אנרגיה עולמי.
אילו היינו כבר בעיצומו של השלום עם סעודיה, כבר יכולנו למכור לסעודים את ההגנה נגד טילים שלנו, וגם היינו היום במרכז העשייה האזורית, וגם מרוויחים הון על מכירת הטכנולוגיות שלנו למעצמת האיסלאם.
לאינדונסיה יש חשיבות מיוחדת בהיותה מעצמה מוסלמית בעלת תוכנית לימודים אנטי ג'יהאדיסטית שיכלה להחליף את תוכנית הלימודים של חמאס, ולהתחיל לנקות את שטיפת המוח של הדורות הצעירים של הפלסטינים בעזה – ומשם בגדה.
התוכנית כל כך טובה – שאין סיכוי שישראל תקבל אותה. במקום לעבוד עם החמולה של אאל סעוד, אנחנו עובדים עם חמולת אבו שבאכ.
