התראיינתי לרדיו רקע ברוסית על מעצרו (החדש) של מנהיג התנועה האיסלאמית, שיח' ראיד סלאח, ואמרתי כי מעצרו יעבור בשתיקה ובחוסר עניין, הן בציבור הערבי בישראל, והן במזרח ירושלים.
לא הרחבתי את הדיבור על ערביי ישראל, אבל לגבי ירושלים אמרתי כי המזרח ירושלמים מעולם לא אהבו את מעורבותו של "פלאח" מאום אל-פחם בענייני מסגד אל-אקסא, ובכלל במזרח ירושלים, ולמעשה הם סילקו אותו בשקט, ואת חבר עוזריו הישראלים, והוא מעולם לא היה מקובל, לא במזרח ירושלים, ולא באל-אקסא, שם שכבת האימאמים מתייחסת על האצולה הדתית בירושלים ובחברון, ונעלבה כאשר "ראשי עירייה" עשה עצמו איש דת, והשתלט להם על העניינים.
הוא פרח בתקופה הסוערת של אינתיפאדת אל-אקסא, והססמא שלו "אל-אקסא" בסכנה נקלטה במפרץ, והוא קיבל תמיכה כספית, במסגרת ההיערכות לקראת המרד הסוני נגד אסד בסוריה. אבל גם אז, האירועים הגדולים שלו היו באום אל-פחם, ולא בירושלים.
נקודת מפנה שלילית בקרב ערביי ישראל כלפיו קרתה כאשר איש התנועה האיסלאמית מן המשולש רצח שני שוטרי מג ב דרוזים בשערי הר הבית.
האירוע הזה איים להעביר את מלחמת האזרחים בסוריה, שם הדרוזים לחמו עם אסד נגד האחים המוסלמים, לתוך ישראל. המסר הופנם, והציבור הערבי ישראלי הבין כי הוא גורר אותם לאנרכיה הסורית.
פנחס ענברי - מזרח תיכון מסובך במילים פשוטות 