צפיתי בדיון מטעם קרן הקולנוע הישראלי "וואלס עם באשיר" על טראומת מלחמת לבנון והטבח בסברה ושאתילה. הגיע הזמן לומר כמה לקחים ממרחק הזמן, שהציבור הישראלי לא נחשף להם.

ראשית כל, הסרט מעולה ומומלץ וכוחו בהמחשת הטראומה של החיילים, והלם הקרב של היוצר/ החייל,   אורי פולמן.  

אבל, את טבח סברה ושאתילה עשו שלוחי סוריה, כמו אילי חובייקה, שנרצח ערב מתן עדותו בבית המשפט המופרך של בלגיה נגד אריאל שרון. ערב המשפט השתתפתי באירועי הפתיחה של נשיאות יוון של האיחוד האירופי. המארחים שיכנו אותי יחד עם גורמי השמאל האירופי, ויצא לי לשוחח בארוחת הערב עם פעילת שמאל בלגית יהודייה, אשר הייתה מאושרת מהבאת שרון למשפט. שאלתי אותה מדוע הם מזמינים אל אילי חובייקה כעֵד, הרי הוא היה מפקד החולייה שעשתה את הטבח. אם כבר, הוא הנאשם, ואת שרון אולי צריך להביא כעֵד. לא היה לה מה לענות לי, וזה גם לא עניין אותה. באותם ימים כבר היה ידוע בלבנון כי חובייקה הוא נציג סוריה בלבנון, ונדמה לי שייצג את סוריה כשר בממשלה. הוא נרצח לדעתי כי סוריה לא רצתה שיחשוף את אשמתה בטבח.

הבעיה של ישראל הייתה אז התחושה שהיא מעצמה. אימפריה. כל המלחמה הייתה בנויה על התזה המופרכת שהפלנגות יגרשו את הפלסטינים לסוריה, והסורים יגרשו אותם לירדן, וירדן תהיה מדינה פלסטינית ואנחנו נספח את יהודה ושומרון. נו, באמת.

היה לנו משרד פעיל ויעיל של המוסד בג'וניה, שאילמלי המלחמה, עד היום יכלה לישראל להיות חלק מן הפוליטיקה של לבנון, ולחסום את איראן מלבנות את חיזבאללה. אבל "האימפריה" היכתה את השכל. נראה כי "האימפריה" גם היכתה את הניצול המושכל והענייני של תגליות הגז הטבעי, ועוד עניינים.

ראש הממשלה לשעבר, אהוד ברק, אמר דבר מאוד מפתיע- כי עמדה על הפרק הצעה שלו, לחלק את לבנון לעדותיה- פינה לנוצרים, פינה לדרוזים, פינה למוסלמים, אבל "האימפריה" היכתה גם את הרעיון הזה, כי רצו את בשיר ג'ומייל לנשיא לבנון כולה כחלק מן התוכנית "הגדולה" שמראש לא היה  לה סיכוי.

אם יש לקח, הרי הוא – להיות צנועים וריאליסטים, להכיר את המזרח התיכון היטב, לנהוג בו באחריות, ולא לזרוק לפח יתרונות שיש לנו בשביל הזיות משיחיות "ואימפריאליות"-   

תוכניות סיפוח מיותרות, או בית כנסת על הר הבית, וכיוצא בזה. נשמור בצניעות ובאחריות על מה שיש לנו, וזה לא מעט.