הופעתי אתמול בהרצאה בירושלים על הכורדים, ואמרתי כי היעדר הקשר עמם היה ההחמצה הגדולה ביותר של ישראל במשבר סוריה.
אפשר היה להבין את ישראל שאחרי הכישלון הגדול של הקשר עם הפלנגות בלבנון היא לא רצתה עוד בשום קשר עם מיעוטים במזרח התיכון, אבל הטעות בלבנון הייתה שלקחו קשר טוב שהיה ביכולתו לבסס את מעמדנו בלבנון לאט לאט לאורך שנים, כדי לשמור על האינטרסים שלנו שם, אבל הלכנו על דרמות מיותרות ופנטזיות אימפריאליות כמו "מלחמה שתשנה את המזרח התיכון, סדר חדש" וכו'. נכווינו בגלל שהלכנו בגדולות במקום לשמור על מה שיש לפתח אותו ביעילות ובהיחבא.
עם הכורדים יכולנו לתקן את השגיאות עם הפלנגות, אילו הפקנו את הלקחים הנכונים. הכורדים אינם ערבים והם חיפשו בעל ברית לא ערבי כדי להתגונן יחד מול הרדיקליות הערבית-מוסלמית. לא הבננו זאת. לא היינו צריכים לשלוח את חיילי צהל לסוריה חלילה, אלא ליצור מערכת מסייעת מבחוץ כדי שהכורדים יוכלו להתמודד מול הקשת השיעית והחץ התורכי. הם הוכיחו במלחמה מול דאעש כי הם מוכנים להילחם למען עצמם, ובמקרה זה מלחמתם היא גם האינטרס שלנו.
הם מזוהים במרחב הערבי סוני כחברים שלנו. הצלחה שלהם היא הצלחה שלנו, וכשלון שלהם הוא כשלון שלנו, נרצה או נמאן.
לא מאוחר, אבל יש שומע?
פנחס ענברי - מזרח תיכון מסובך במילים פשוטות 