אם זה מגעגע כמו קטרגייט, ומתנועע כמו קטרגייט — אז זה קטרגייט.

מדינה ערבית ייעצה לרעותה לחתום שלום עם ישראל כדי "להרדים" אותה. הבעיה: מי שהמציא את הידיעה אינו מכיר את המזרח התיכון — בדיוק כשם שמהנדסי קטרגייט המקורי לא הכירו את חמאס.

במה דברים אמורים? בידיעה שפורסמה ביום שני באישור הצנזורה: גורמים במדינה אחת, ששמה אסור בפרסום, ייעצו לגורמים במדינה אחרת, ששמה אף הוא אסור בפרסום, לחתום הסכם עם ישראל כצעד טקטי — "להרדים" אותה, ובאותו זמן להיערך לעימות, ולהפר את ההסכם כשהתנאים יבשילו.

מיהן המדינות? הצנזורה אוסרת. אבל נעבור על הרשימה. לבנון — לא. לבנון אינה מתכננת מלחמה בישראל, וזה לא עולה על דעתה. ההפך הוא הנכון: היא מאשימה את חיזבאללה בכך שהוא גורר אותה למלחמות שהמדינה הלבנונית אינה חפצה בהן. סוריה — גם לא. דמשק מחפשת לגיטימציה כדי למשוך השקעות לשיקומה, והדבר האחרון שעל סדר יומה הוא מלחמה.

נשארת המדינה "המייעצת" אשר באחת הידיעות הוכתרה כ"יהלום שבכתר".

איך זיהינו את הפייק בקטרגייט המקורי?

דרך הצלב האדום. במסמך "סינוואר" שהודלף ל"בילד" הובלט סעיף שלפיו חמאס יאפשר לצלב האדום לבקר חלק מהחטופים, כמחווה של רצון טוב, ולהעביר מסרים לקרוביהם, כדי לחולל מדנים בישראל.

אלא שחמאס לא איפשר ביקור צלב אדום אצל חטוף אף לא פעם אחת. לא בשנה הראשונה ולא בשנייה, לא כמחווה ולא כקלף. את הארגון הוא הפעיל רק כשליח מסירה — ובעיקר כבמה: החטופים הועלו על במות מוקפים חמושים, בבגדים שנועדו להיראות כמדי צה"ל, ונאלצו למסור הצהרות מול כיתובים בשלוש שפות. אפילו הצלב האדום עצמו התלונן על כך בפומבי, ומדווחים מיוחדים של האו"ם קבעו שהצגת חטופים כשלל מלחמה במופע תעמולה מפרה את איסור הפגיעה בכבוד האדם.

מי שבחר להבליט דווקא את סעיף הצלב האדום, ולהפוך אותו לכותרת, לא ידע שזה הדבר האחד שחמאס אינו נותן לעולם. מומחים בספינים — בלי מושג על חמאס.

ומדוע דווקא עכשיו?

כלל ראשון בספין הוא להסיט את תשומת הלב מעניין חמור שמזיק לך אל עניין חמור יותר שמזיק ליריבך.

ומה יכול להיות אותו עניין? יום קודם לכן, בבוקר יום ראשון, פרסמה "ישראל היום" דיווח מפי גורם ביטחוני בכיר: יונתן אוריך, ישראל (שרוליק) איינהורן ואלי פלדשטיין העבירו לקטר מידע מסווג מדיונים ביטחוניים שעסקו במצרים. קטר ביקשה להפיץ את המידע השלילי כדי שדוחה — ולא קהיר — תהיה הגורם הדומיננטי במשא ומתן על החטופים. החידוש הוא כיוון הזרימה: עד כה סברו החוקרים שקטר הזינה את יועצי נתניהו במידע מכפיש על מצרים, וכעת נטען שהמידע זרם מישראל לקטר, ומשם לעיתונאים. השלושה מכחישים. אוריך: "שקר מוחלט". פרקליטו של איינהורן: הטענה שקרית ומוכחשת לחלוטין.

זה חמור בהרבה ממה שיוחס להם לכאורה בהדלפת מסמכים. וזה מחזיר אותנו לתכליתו של קטרגייט המקורי: להרחיק את מצרים ממאמצי התיווך על עזה, ולהשאיר בתמונת היום שאחרי רק את קטר ותורכיה.

ומה מבקש הפייק החדש להשיג?

מסמך 15 הנקודות. את מפת הדרכים הזאת הציג ניקולאי מלאדינוב, הנציג העליון של מועצת השלום — מהלך של מלאדינוב והאמריקנים, שהפנים בו לצירופה של סעודיה. באותם ימים ממש הודיע ראש הממשלה, בנימין נתניהו, שישראל שוללת את המסמך (אבל מנוסח דבריו הוא דווקא כן קיבל אותו, ובמועצת השלום כבר אמרו שישראל מקיימת אותו בפועל — ואת זה נשאיר לפעם אחרת).

קטרגייט המקורי נועד להרחיק את מצרים ממאמצי התיווך על עזה, כדי להשאיר רק את קטר ותורכיה בתמונת היום שאחרי.

האם הפייק החדש נועד להרחיק גם את המדינה ששמה אסור בפרסום להצטרף לעגלת שיקום עזה?

לברווזי הפייקים התשובה.