המשחק הישן של נתניהו: איך רשימות המועמדים מהנדסות את הבחירות
כמה הערות על רשימות המועמדים לקראת הבחירות — ומה הן מגלות על האסטרטגיה שמאחוריהן.
1. הטריק הישן עובד שוב
הטריק הישן נושן של נתניהו עבד שוב. ימין מול שמאל. הסיכוי שהוא יזכה בבחירות — לא בהכרח בקלפי, אלא במניפולציה על המפה הפוליטית — גדול מאוד. זה פחות סיפור של שכנוע בוחרים, ויותר של הנדסת השדה שממנו הם בוחרים.
2. האופוזיציה נסחפת ימינה
הצורך של מפלגות האופוזיציה להוכיח שהן אינן שמאל חייב אותן להכניס "ימניים" שהמשקל האלקטורלי שלהם לא בטוח כלל. אבל תפקידם האמיתי הוא מבני: הם יחסמו את האופציה של ממשלת מיעוט בתמיכת הערבים.
3. לפיד שילם מחיר כבד
הניסיון הפתטי של יאיר לפיד להוכיח שהוא ימין הוביל להתרסקותו — וחבל.
4. מפלגות הרסיסים ככלי נשק בשיח
מפלגות הרסיסים של ביבי נועדו להעתיק את שיח הבחירות אל קצה הימין. המטרה איננה בהכרח מנדטים, אלא דה-לגיטימציה ליאיר גולן ולערבים, על ידי הזזת גבולות הדיון למקום שבו קל לתייג אותם כשותפים לא לגיטימיים.
5. ביבי ממצב את עצמו ב"אמצע"
אחרי שמשך את השיח ימינה, ביבי יציג עצמו עכשיו כ"אמצע" — כמי שיוביל את האחדות בישראל. המריבה הקולנית שלו עם בן גביר משרתת אותה מטרה: יצירת מרחק מדומה מהימין הקיצוני כדי למצב את עצמו באמצע.
המשיכה ימינה והחזרה למרכז אינן סתירה — הן אותו מהלך, בשני מערכות.
פנחס ענברי - מזרח תיכון מסובך במילים פשוטות 