ברדיו ירושלים: המחאה הציבורית לא מציגה אג'נדה משלה, כמו חוקה, איחוד החינוך לזרם ממלכתי אחד, ונגררת אחרי האג'נדה הביביסטית
משותף עם ציבורי
השתתפתי אתמול בפרלמנט הירושלמי של שוקי בן עמי בקול ירושלים, ואמרתי שאנו טועים בזה שאנו מרכזים את מאמצינו ב"רק לא ביבי," כי כך אנו קובעים שהאג'נדה שלו מובילה את השיח בישראל, ולא השיח שאנו רוצים להוביל, כמו חוקה, ואיחוד זרמי החינוך לזרם ממלכתי אחד.
אחר כך שמעתי את לפיד מדבר על חוקה, אבל הדרך שהוא מציע לא טובה, כי הוא רוצה דיאלוג עם החרדים, וזה לא יקרה ורק יאריך את הולדת החוקה, ואפילו ימנע אותה.
לדעתי, כמו שקוהלת לא שאלו אף אחד ותפרו לנו את האסון שלנו היום, המכון לדמוקרטיה צריך להכין את החוקה, שאותה נציג לבחירות הבאות. כך האג'נדה שלנו תדחק את הספינים של ביבי ונשתלט על סדר היום הלאומי.
אשר לחרדים, לדעתי הם החוליה החלשה בקואליציה הקיימת, ואם הם יראו שאנו הולכים בכיוון של איחוד כל זרמי החינוך, זה יזיז להם משהו, וזה יהיה לחץ עליהם. היום אף אחד לא לוחץ עליהם בכלום, אז הם מתדלקים את הקואליציה ללא חשש.
החרדים הם חלק ממה שכיניתי "היהדות הפוליטית" שהיא כל המפלגות הבנויות על סדר עדיפויות דתי, החרדים בן גביר וסמוטריץ', והשוויתי את היהדות הפוליטית לאיסלאם הפוליטי: אחים מוסלמים, מדינה איסלאמית וכו'. המשותף ליהדות הפוליטית ולאיסלאם הפוליטי שהם מציבים ערכים דתיים מעל למדינה. האיסלאם הפוליטי את החליפות, והיהדות הפוליטית את בית המקדש ומהפכה דתית להשליט את חוקי ההלכה.
כפי שהאיסלאם הפוליטי הרס את סוריה, כך נשקפת לישראל סכנה מן היהדות הפוליטית, כפי שאנו חוזים בימים אלה.
פנחס ענברי - מזרח תיכון מסובך במילים פשוטות 