פגישת הפסגה החשאית המצרית-סעודית ומשמעויותיה

AP Photo/Hadi Mizban
נשיא מצרים עבד אל-פתאח א-סיסי בפסגה השנתית של הליגה הערבית בבגדד, עיראק. 17 במאי 2025
על רקע ההיערכות של ישראל למערכה של "כיבוש עזה", יש לשים לב לפגישה שנערכה לפני כמה ימים בין הנשיא המצרי עבד אל-פתאח א-סיסי לבין יורש העצר הסעודי, מוחמד בן סלמאן ב"עיר העתיד" הסעודית ניאום על חופי ים סוף.
פגישת פסגה מצרית-סעודית היא אירוע נדיר, וכאשר היא מתרחשת בחשאי, ודבר קיומה מתפרסם רק אחרי שהיא התרחשה, היא מעוררת סקרנות, ובצדק. מה עוד שאל בן סלמאן וא-סיסי הצטרפו ראשי מנגנוני הביטחון של שתי המדינות, ולא יועצים מדיניים או כלכליים.
הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי
פגישת פסגה מצרית-סעודית היא אירוע נדיר, וכשהיא מתרחשת בחשאי ומתפרסמת רק בדיעבד, היא מעוררת סקרנות ובצדק. מה גם שבן סלמאן וא-סיסי צירפו את ראשי מנגנוני הביטחון ולא יועצים מדיניים או כלכליים
כבר כמה שנים שיחסי מצרים וסעודיה נמצאים בשפל, אחרי שמצרים דחתה את הפצרות סעודיה לסייע לה במלחמה בתימן. וזאת לאחר ששתי המדינות שיתפו פעולה נגד האחים המוסלמים ואפילו הכינו תכניות משותפות לכיבוש קטאר.
הסכסוך התעצם אחרי שסעודיה דרשה ממצרים להחזיר לה את שני האיים הזעירים סנפיר וטיראן מול שרם א-שיח', אשר סעודיה השאילה למצרים של גמאל עבד אל נאצר לצורך חסימת נמל אילת בשעתו. לפיכך, על רקע השפל העמוק ביחסי שתי המדינות, פגישת פסגה נדירה חייבת לעורר עניין.
מה קרה? יש לשים לב כי את הפגישה ביקש הנשיא א-סיסי, כשהתברר שישראל שוב דחתה הצעה מצרית לעסקת חטופים חלקית, שנרקחה על פי דרישות ישראל – לאחר שישראל שינתה את דעתה וכעת דורשת עסקה מלאה. על זה נוספו ידיעות על פגישות בוושינגטון בין בעלי עניין ששואפים לחולל טרנספר של העזתים תוך הרס מוחלט של עזה, כדי לממש בכל זאת את "חזון" הריביירה של הנשיא האמריקאי דונלד טראמפ.
לא רק עם סעודיה יחסי מצרים נמצאים בשפל, אלא גם עם הנשיא טראמפ. הנשיא א-סיסי סירב לבוא לפגישה עם טראמפ בוושינגטון אחרי שראה את העלבון שטרמפ עלב באורחיו, ולודימיר זלנסקי והמלך עבדאללה של ירדן. הוא העריך כי טראמפ יעלה בפניו את תכנית הריביירה, שמבחינת מצרים היא non-starter. מצרים רואה בהצפת מצרים בפליטים עזתים סכנה על ביטחונה הלאומי.
יש להעריך כי הנשיא סיסי העמיד לפני בן סלמאן את הסכנה גם לסעודיה עם מול עיר העתיד שלו בנאיום – ואגב, הפגישה נערכה בנאיום, ואולי לא במקרה, אם סיני תוצף בפליטים חדורי האידאולוגיה של האחים המוסלמים, והם יחברו לשבטים הבדווים של חוויטאת בעלי האוריינטציה לדאעש, ואשר הסעודים גירשו מנאיום כדי להקים את עיר העתיד.
את הפגישה ביקש א-סיסי, כשישראל שוב דחתה הצעה מצרית לעסקת חטופים חלקית, לאחר שישראל שינתה את דעתה וכעת דורשת עסקה מלאה, ולנוכח פגישות בוושינגטון של בעלי עניין בטרנספר בעזה
ואגב, גם ישראל צריכה לחשב את הסכנה לנגב אם אכן עזה תגורש לסיני.
והדברים עמוקים הרבה יותר. הקשר המיוחד בין ישראל לקטאר מעורר חששות עמוקים במצרים, כאילו ישראל וקטאר חברו יחד כדי למוטט את השלטון במצרים ולהחזיר את האחים המוסלמים. החששות האלה יכולים להיות מופרכים, מן הסתם אין לישראל שום תכנית להפיל את הנשיא א-סיסי, אבל מבחינת מצרים הם ממשיים. וכאשר מחברים אליהם את תכניות הריביירה של טראמפ, והנזק שהם כבר גרמו ליחסי מצרים וארצות הברית – הרי שבהחלט אפשר להבין את אי השקט בקהיר לנוכח הידיעות מישראל.
לזה יש להוסיף את הידיעות על המגעים להסכם כלשהו בין ישראל לסוריה. לא כל כך ידוע, אבל בחבורה הסובבת את הנשיא אחמד א-שרע (אבו מוחמד אל-ג'ולאני), נמצאים גם ראשי הגמאעאת של המצרים, שברחו לטורקיה, ואחרי הדחת הנשיא בשאר אסד עברו לדמשק.
אותם גמאעאת, יש לציין, רצחו את הנשיא אנואר סאדאת, ולא רק זאת – לימים, מנהיג הגמאעאת המצריים, איימן א-זוואהירי, ייצג את האחים המוסלמים באל-קאעדה, והיה סגנו של אוסאמה בן לאדן. באשר לג'ולאני, הרי אותו זוואהירי היה המנטור שלו בימים שהיה מנהיג א-נוסרה, ורק טבעי שכעת ראשי הגמאעאת שברחו ממצרים, מצאו את מקומם סביב ג'ולאני.אי לכך, מבחינת מצרים, המשטר בדמשק הוא משטר עוין, אשר כאשר יוכל, יצטרף גם הוא לערעור המצב הפנימי במצרים, אם לא החל במלאכה כבר עכשיו.
כאשר מחברים את כל חלקי הפזל, כפי שהדברים נראים בקהיר, הרי שישראל היא חלק מציר האחים המוסלמים של קטאר וסוריה של ג'ולאני, אשר חודו מופנה אליהם. אפשר לפטור זאת "כתיאוריית קנוניה" טיפוסית לחשיבה הערבית, אבל כאשר רואים מה ישראל מתכננת בפועל – טרנספר של העזתים מן הצפון דרומה, כדי לדחוס אותם על גבול מצרים, תוך אספקת תמונות זוועה טריות מעזה לערוץ אל-ג'זירה, שהוא כלי ההסתה העיקרי של האחים המוסלמים נגד היציבות בעולם הערבי – הרי אפשר להבין שגם בעלי פרנויה לפעמים באמת נרדפים.
העובדה שלאחר מעשה סעודיה פרסמה את עצם הפגישה עם א-סיסי, מרמזת שהיא השתכנעה מדברי א-סיסי. ואכן, לפני כמה ימים הנשיא טראמפ הזכיר לבנימין נתניהו כי את המלחמה בעזה יש לסיים – כלומר: סעודיה אכן דיווחה לו על החששות מן הפעולה, וגם הוא השתכנע.
ונשאלת השאלה – עד כמה באמת הנשיא טראמפ דבק בחזון הריביירה שלו? כאשר בוחנים את ההתפתחויות האחרונות מאחורי הקלעים – לא זה הכיוון. להפך, קטאר כבר נמצאת בלחצים כבדים להתנתק מן האחים המוסלמים, והשינויים האחרונים בהנהלת אל-ג'זירה מבשרים שהלחץ נושא פרי.
הקשר המיוחד בין ישראל לקטאר מעורר חששות עמוקים במצרים, שישראל וקטאר חברו יחד כדי למיטוט השלטון במצרים ולהחזיר את האחים המוסלמים. גם אם החשש מופרך – מבחינת מצרים הוא ממשי
לזה יש לצרף את דבריו האחרונים של עזמי בשארה, הקרוב לאוזנו של תמים בן חמד אאל ת'אני, אמיר קטאר, כי קטאר וטורקיה כבר נמצאות בתקופת ה"פוסט אחים מוסלמים". כמובן יש לקחת את הדברים האלה בהרבה קורטוב של מלח, ואת השינויים באל-ג'זירה יש לבחון בשבע עיניים, אבל מבחינת טרמפ, הוא חותר לרגיעה ולא להסלמה, בוודאי שלא מן הסוג של פעילות ישראל שתביא את כל האזור למצב רתיחה, שיירשם לחובתו של טראמפ.
פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. מחבר הערכים על הפלסטינים באנציקלופדיה העברית החדשה. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על הבעיה הפלסטינית, וספר בלשנות על שורשי השפה העברית "סיפור שורש". הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" – על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.
