מה בין "צבא אמוני" לבין מועמד קטאר לשלטון בעזה
מעיין טואף / לע"מ
ראש הממשלה בנימין נתניהו ואלוף דוד זיני בעת ביקורו של ראש הממשלה בבסיס צאלים, 8 במאי 2025
העימות בין שר הביטחון לרמטכ"ל מביא אותנו למחשבה שמא כל "המלחמה העצימה" בעזה ו"כיבוש עזה ומחנות המרכז" הם עוד ספין עוצמתי ממכונת הספינים הלא נדלית של בנימין נתניהו.
הספין הזה נועד להסיח את הדעת מן הדבר המרכזי – השלמת המהפכה האמונית של צה"ל, והפיכתו מצבא ההגנה לישראל לצבא ההתקפי של ישראל, ששליחותו היא "ישראל הגדולה", כפי שראש הממשלה התבטא באמצע השבוע.
הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי
Top of Form
Bottom of Form
ספין העימות בין שר הביטחון לרמטכ"ל נועד להסיח את הדעת מן הדבר המרכזי – השלמת המהפכה האמונית של צה"ל, והפיכתו מצבא ההגנה לישראל לצבא התקפי ששליחותו היא "ישראל הגדולה"
זה לא מקרה ששר הביטחון ישראל כ"ץ עוצר את המינויים בפיקוד הגבוה של צה"ל. הוא עושה זאת כי הוא רוצה לאייש אותו בקצינים סרוגים בני דמותם של דוד זיני ועופר וינטר. זה עיקר המלחמה, לא כיבוש עזה.
מכאן שאין לצפות לכניסה של צה"ל למלכודות חמאס בעזה, ביחוד כשגם בצלאל סמוטריץ' הודיע שלא ישלח את בוגרי הישיבות שלו לשטח ההריגה של חמאס.
אז אם יש להעריך שכל עניין כיבוש עזה הוא ספין, ושבפועל אנו מתקרבים לסיום המלחמה – אז המאמץ המרוכז של נתניהו הוא למקסם את כל ההישגים בתחום ההפיכה המשטרית וחיסול משפטו (פרשת המנעול על משרדה של היועמ"שית, למשל) לפני שהחיילים חוזרים הביתה. ואם לא זה לא ייגמר בסופו של דבר ב"ניצחון מוחלט" אזי "הרמטכ"ל אשם".
ולעניין זה יש לבדוק את כל התסריטים המתגבשים מתחת לפני השטח, שעיקרם מי יקבל את עזה ביום שאחרי – קטאר וטורקיה, או מצרים וברית אברהם. אלה לא תרחישים המשתלבים אלה באלה, אלא תרחישים מתנגשים, כאשר קטאר וטורקיה מבקשות מתוך עזה לזעזע את המשטר במצרים, ומצרים מבקשת לקבל את ההשפעה בעזה, כדי להגן מתוך עזה על עצמה.
על סמך זה עלינו להבין את פשר הופעתו של איש העסקים הפלסטיני סמיר חלילה, כמועמד להיות "מושל עזה" ביום שאחרי.
סמיר חלילה היה קשור במשפחת אל-מסרי, שהיא האצולה הכלכלית הפלסטינית, שעם הופעת הרשות הפלסטינית בהנהגת אש"ף עקרה לרבת עמון, והתפזרה בעולם. בין משפחת אל-מסרי לבין המוקטעה יש יחסים מתוחים, ולא שוררת ביניהם הסכמה.
זה לא מקרה ששר הביטחון ישראל כ"ץ עוצר את המינויים בפיקוד הגבוה של צה"ל. הוא עושה זאת כי הוא רוצה לאייש אותו בקצינים סרוגים בני דמותם של דוד זיני ועופר וינטר. זה עיקר המלחמה, לא כיבוש עזה
המיליארדר מוניב אל-מסרי, אשר חזר לפרק זמן לשכם כדי להשתתף בפיתוח הכלכלה הפלסטינית, כאשר סמיר חלילה עמד לימינו, נכנס לעימות קשה עם אבו מאזן על מונופול הטלפונים הסלולריים, וסופו שוויתר ועזב את שכם.
אחר כך נמסר כי חלילה עבד אם בכיר אל-מסרי אחר, בשאר אל-מסרי, שמרכז פעילותו בארצות הברית, ואשר ידוע כאיש שהגה ובנה את "עיר העתיד" רוואבי. וזאת תוך התנגדות עקשנית של המוקטעה, אשר בסופו של דבר הכשילה את הפרוייקט (ונטען כי "ישראל אשמה").
מדוע ההקשר של רוואבי חשוב לעניננו? כי רוואבי היה בגלוי פרויקט של קטאר, ובין הסיבות לכך שהמוקטעה הכשילה את רוואבי – הייתה הרצון שלא לתת לקטאר דריסת רגל בגדה.
אם סמיר חלילה מייצג את בשאר אל-מסרי, אז יש לחשוד שקטאר עומדת מאחוריו, וכי דרכו היא תבסס את עצמה ביום שאחרי.
אם קטאר רוצה לקבל את המעמד המוביל דרך חלילה, אז גם טורקיה רוצה בכך. קטאר וטורקיה הן המובילות של תנועת האחים המוסלמים העולמית, והן לא רק רוצות לשמר את חמאס בעזה, אלא גם להפוך את עזה למנוף לחידוש תנופת השתלטות האחים על העולם הערבי. זה פשר האזכורים התכופים של טורקיה בימים האחרונים בקשר ליום שאחרי בעזה.
חלילה לא יוכל להיות "מושל" עזה בלי הסכמת חמאס, ואם ההקשר של בשאר אל-מסרי לקטאר נכון, הרי שזה הכיוון. חלילה יהיה החזית – קטאר וחמאס יהיו ברקע.
מול המועמדות של חלילה, התחדשו הדיבורים על מועמדותו של בכיר פתח, מוחמד דחלאן לקבל את המפתחות לעזה. הוא איש מובהק של ברית אברהם ומקובל על מצרים, ותפקידו יהיה לחסום את קטאר וטורקיה מלהיכנס לעזה. מצרים כבר מאמנת כוח של כמה אלפי פלסטינים שיכנסו לעזה, והדעת נותנת שזה בתיאום עם דחלאן.
מול מועמדות סמיר חלילה, עולה שוב מועמדות בכיר פתח דחלאן לקבלת המפתחות לעזה. הוא איש ברית אברהם מובהק, המקובל על מצרים, ותפקידו יהיה לחסום את קטאר וטורקיה מלהיכנס לעזה
כאשר שוקלים אם לתת לטורקיה תפקיד בעזה, יש לשים לב להצהרותיו הלוחמניות של רג'פ טאיפ ארדואן נגד ישראל, ולכוונתו לשחרר את אל-אקצא.
נתניהו, בהיסח הדעת, בדיבוריו על ארץ ישראל הגדולה, ובמתן יד חופשית לאיתמר בן גביר לעשות פרובוקציות על הר הבית – "מחמם" את הגזרה עם טורקיה.
הכל מתקשר בהכל – ספין עזה נועד להפוך את צה"ל לצבא של הסרוגים. הצבא של הסרוגים רואה לנגד עיניו את גבולות ארץ ישראל של דוד המלך. נתניהו זורם אתם, מה אכפת לו, ומעורר מרבצו את הסולטאן הטורקי ועוד מכניס אותו לעזה. וכדי להשלים את המעגל – בן גביר בונה לנו מקדש על הר הבית, כדי לתת לסולטאן את קריאת הקרב של שחרור אל-אקצא.
האם זה נעשה בכוונת מכוון? ודאי שלא!
פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. מחבר הערכים על הפלסטינים באנציקלופדיה העברית החדשה. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על הבעיה הפלסטינית, וספר בלשנות על שורשי השפה העברית "סיפור שורש". הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" – על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.
פנחס ענברי - מזרח תיכון מסובך במילים פשוטות 