אחרי עיון נוסף בפרשנויות למהלכים בעניין פיטוריו של רונן בר, הייתי רוצה לגבש תובנות לגבי משמעות הדבר, ומה הצפי להמשך.
אחד מקווי הפרשנויות הוא שרונן בר פשוט לא יכול היה לספוג את הנזקים של העימות עם ראש הממשלה מבחינה לאומית ומבחינת גורמים לאומנים בתוך האירגון, כפי שראינו בפרשת גניבת המסמכים והדלפתם לפוליטיקאים ועיתונאים מן הימין הביביסטי.
על פי קוו הפרשנות הזה בדו קרב הזה, ביבי ניצח בעוד סבב של הצלחותיו הבלתי נגמרת מול מערכת שומרי סף חלשים, שהביאונו עד הלום.
אבל, גם יש קווי הסבר אחרים, שאני נוטה יותר לקבלם. על פי ההסברים האלה, רונן בר נקט מהלך שח מתוחכם שבסופו נתניהו יכשל.
החלטת הממשלה לבטל את פיטוריו של בר נעשתה מתוך חשש שבג"צ יתכנס ויחליט ששתי ההצהרות עדיין תקפות ויש לבודקם מן ההיבט העקרוני, שישפיע על מינויו של יורשו של בר כמי שלא יושפע מניגודי העניינים של ביבי, ויוכל להמשיך בחקירת קטרגייט, כלומר: מי שיקבע את היורש יהיה בר עצמו, שימשיך לפקד על השירות מתוך סולם הערכים של בר.
יש לשים נקודת אזהרה שביבי לא מתחשב בכלום, ואחרי שבר יחליט על יורשו, ביבי בלי החרב המתהפכת של בגץ, בכל זאת יפסול את הבחירה של בר, ויציג מועמד משלו.
ביבי הודיע לבג"ץ כי הוא כבר מראיין מועמדים, וזה מותר לו, בתנאי שהוא לא ממנה איש. הימור שלי – אם זה התסריט— ביבי ירמה. מה תעשו לו?
יש לשים לב כי בג"צ דרש מן הצדדים להגיש לו עוד הצהרות עד יום רביעי על עמדתם לגבי ההתפתחויות והתצהירים.
לדעת משפטנים, הדבר מעיד כי בג"צ לא קיבל כמובנת מאליה את עמדתו של ביבי, כי מכיוון שבר התפטר כי ההליך התייתר, ואין להתייחס לתצהירים. מכיוון שהתצהירים כבר הוגשו, בג"צ עדיין יכול לפסוק כי אחד הצדדים שיקר, על כל המשמעויות החוקיות הנובעות מכך, מתוך הנחה שעדיין יש לישראל חוקים.
מכיוון שהונח לפתחו של בג"צ עניין עקרוני העוסק בשאלה למי פקיד, עובד מדינה כפוף, לראש הממשלה או למדינה, בג"צ יכול להוציא הלכה מחייבת שעובד מדינה לא קשור לשר הממונה עליו, אלא לתקשיר ולחוק.
כלומר, בג"צ יוציא הלכה מחייבת לא רק לגבי המינוי המיוחד של ראש השב"כ, אלא בשירות המדינה בכלל. אם זה יקרה, הרי תהיה בכך מפלה למכונת הרעל ולדיקטטורה, והלוואי שאופציה הזאת היא שתתגשם.
לקוות מותר? עדיין.
פנחס ענברי - מזרח תיכון מסובך במילים פשוטות 