הלילה אמור אבו מאזן להודיע על ביקור הבחירות למועצה המחוקקת הפלסטינית, אבל למעשה, ההחלטה לבטל את הבחירות כבר התקבלה במוקאטעה כבר לפני חודש כאשר בדיון של צמרת פתח הגיעו למסקנה כי לנוכח אדישות ממשל ביידן אין טעם בכל המהלך הזה שנזקו רב מתועלתו.
על פי מקורותינו הפלסטיניים, שר החוץ הפלסטיני, ריאד אל-מאלכי, דיווח על כך למקבילו הגרמני, שכן כל מהלך הבחירות התחיל במינכן, כאשר אבו מאזן ביקש את עזרת אירופה מול יוזמות טראמפ, והם אמרו שעל מנת להפעיל מהלך מדיני בזירה הפלסטינית הרשות חייבת לחבר מחדש את עזה והגדה ולרענן את הלגיטימיות שלה על ידי בחירות.
מכיוון שארצות הברית לא חוזרת לזירה הפלסטינית, והקוורטט לא רלוונטי בגלל המחלוקת המעמיקה בין ארה'ב לרוסיה בשורה ארוכה של נושאים, אז עדיף לבטל את הבחירות.
אבל, מתברר כי גרמניה לא קיבלה בשביעות רצון את ההודעה הפלסטינית, ואבו מאזן נאלץ, תחת עילת מצב בריאותו, לבוא לגרמניה כדי לשכנע את מרקל לרדת מהעץ. האם השתכנעה? היא סירבה ךקבך אותו, וצלצלה אליו אחרי שחזר למוקאטעה כדי להביע את מורת רוחה.
הבעיה היא שאם אירופה רוצה את ריענון הלגיטימיות של אבו מאזן, וזה לא קורה, מה היא צריכה לחשוב על המשך הסיוע שלה לרשות הפלסטינית. האם זה בסכנה?
ראש הממשלה הפלסטינית, מוחמד שתייה, הודיע כי מדינות ערב חדלו לממן את הרשות. אירופה וארה"ב נשארו אולי המממנות היחידות. האם הרשות תשרוד?
כל אלה לחצים לקיים את הבחירות בכל זאת, לצד לחצים נוספים.
מתברר שלא החמאס הוא הבעיה הראשית של אבו מאזן, אלא תנזים פתח של ההנהגה המקומית בראשות דחלאן, ברגותי והתנזימאים החמושים בג'נין ובמחנות הפליטים. הם נחושים לסלק מן הגדה את אשף/תוניס ואבו מאזן בראשם. אחרי שרכבת הבחירות יצאה לדרכה הם לא מוכנים לחזור לתחנה הראשונה. מה הם יעשו אם יתבטלו הבחירות? לא ברור.
מי שעוד לוחץ על קיום הבחירות היא קטר. היא רואה בהם הזדמנות להכניס רגל לגדה באמצעות ג'יבריל רג'וב הסמוך על שולחנה. רג'וב הודיע כי התפטר ממשרתו הצבאית כגנרל, ועל פי מקורותינו הפלסטיניים התוכנית היא שהוא יתמנה ליושב ראש המועצה המחוקקת בהסכמת חמאס. הוא יפתח את השער לקטר ולאגף קטר בחמאס – סאלח עארורי וחאלד משעל שנבחר לראש מחוז החוץ בחמאס. על פי ההערכות האלה, חמאס יציעו לאבו מאזן להישאר נשיא, כלומר: משעל לא יציג מועמדות מאתגרת, תמורת דריסת הרגל במועצה המחוקקת.
אבל מי שכן יציג את מועמדותו הוא מרוואן ברגותי, יחד עם נאסר אל-קידווה, דודנו של יאסר ערפאת. אין מצב שחבורה זאת תגיע להסכם או אפילו תקיים מגעים עם אבו מאזן, ביחוד אחרי שאבו מאזן לקח לקדווה את המכונית, פיטר אותו ממשרתו במרכז ערפאת, והפסיק את משכורתו. דחלאן לא איתם, אבל לא רחוק מהם ועמם ראש הממשלה שפוטר, סלאם פייאד.
כרגע הם לחוד, אבל יש לצפות שבנקודה מסויימת הם יתחברו ומאחוריהם המפרץ וסעודיה. האמירויות וסעודיה לא ישאירו את הזירה לקטר.
למצרים ולירדן יש עמדה שונה. הן נגד הבחירות, והן הבהירו זאת בסדרה של פגישות בין ראשי המודיעין שלהם במוקאטעה עם אבו מאזן. מצרים רוצה לחסום את קטר, וירדן את חמאס.
לסיכום: אבו מאזן, "התוניסאים", ירדן ומצרים נגד הבחירות, התנזים בגדה, קטר ואנשיה בפתח ואגף קטר בחמאס בעד הבחירות, אירופה לא תבלע בקלות את הגלולה המרה, לביידן לא איכפת, ואותו כנל חמאס עזה.
פנחס ענברי - מזרח תיכון מסובך במילים פשוטות 