שר הביטחון, אביגדור ליברמן אמר כי אסד מבקש לשקם את צבא סוריה, ולעשות אותו גדול יותר וחזק יותר מן הצבא שהתרסק במלחמת האזרחים.
אם כך, האם באמת ההסכם עם רוסיה, אם יש הסכם, על החזרת אסד לדרום סוריה תמורת נסיגת איראן מסוריה הוא באמת כל כך מוצלח? אסד מגיע לגולן ולדרום סוריה, אבל איראן לא הולכת לשום מקום.

מעבר לתמיהה הזאת יש עניין יסודי הרבה יותר שבישראל לא נתנו עליו את הדעת – וחבל. מה שקורה עכשיו בסוריה זה מאמץ לשחזר את הסכמי סייקס-פיקו מן המאה שעברה, אשר הקימו את מדינות ערב בגבולותיהם הנוכחיים. ההסכמים האלה היו רעים, והם יצרו מדינות מלאכותיות, ששום דבר אמיתי לא גיבש אותן, חוץ מחיפוש אויב חיצוני, והאוייב הזה היה אנחנו – מדינת ישראל. את השנאה הגדולה בין העדות השונות: סונים, שיעים, עלווים, דרוזים, כורדים, יזידים, נוצרים, ואיסמאעילים, יכלה לכסות רק השנאה לישראל. היא הייתה הדבק שהחזיק את המדינות המלאכותיות האלה.

סוף סוף נוצרה הזדמנות לקבע גבולות הגיוניים, שבהם הערבים, הכורדים, הנוצרים והדרוזים חיים באוטונומיות או מדינות משלהם. לא צריך לחפש מכנה משותף של שנאה, ואם לעדות יש הגדרה עצמית, גם ליהודים במדינתם ישראל יש זכות להגדרה עצמית, ולא צריך שום חוק לאום לעניין שהוא מובן מאליו וטבעי: מדינה ליהודים באזור המורכב ממדינות לאום מנומרות.

אסד, נושא דגל הפן ערביות, ירצה לשקם את מדינת סייקס-פיקו המלאכותית שלו על ידי חידוש התביעה על הגולן, ותסמכו על האירופים שהם יקשיבו לו. המודיעין שלו יחזור לקונייטרה ויתסיס שוב את הדרוזים בגולן, ומי יודע איך יגיבו הסונים שבגדנו בהם. טילים שלהם כבר נפלו על הכינרת, וחולייה שלהם ניסתה לעבור לשטחנו למטרות פיגוע.
אבל, בכל זאת – סייקס-פיקו לא יחזור במהרה. המלחמה בסוריה לא הסתיימה, היא רק מחליפה צורה. זה לא פותר אותנו מחשיבה מחודשת על האינטרסים האמיתיים שלנו בסוריה.

**