בשולי הדרמה במצרים יש לשים לעניין הג'יהאד. הנשיא המודח מורסי קרא ערב הדחתו לג'יהאד בסוריה, אחרי ששיח' קרדאווי של קטר השמיע אותה קריאה בדוחא, כאשר ניצב על ידו מנהיג חמאס, ח'אלד משעל.
לא ברור באיזו מידה הקריאה לג'יהאד השפיע על החלטת הצבא להתערב לטובת מתנגדי מורסי, ועד כמה זה השפיע על סעודיה לתמוך בהדחת ממשלת האחים המוסלמים, אבל חייבים להבהיר כמה מושגי יסוד בתורת הג'יהאד.
אין זה נכון כי המוסלמי חייב במצוות הג'יהאד כל הזמן ובכל מקום. על פי השריעה מי שמוסמך להכריז על ג'יהאד הוא רק החליפה האמיתי במדינת שריעה אמיתית. ההיענות לקריאה לג'יהאד משמעה כי המוסלמים מכירים בסמכותו של שליט מוסלמי שנתמלאו בו תכונות השליט ישר הדרך. אחרי הקריאה של קרדאווי, שאיננו שליט אלא מורה הלכה, באה הקריאה של מורסי כדי לסמן היכן נמצאת מדינת ההלכה האמיתית העונה על הקריטריונים להכריז על ג'יהאד—והיא מצרים.
כל עוד אין מדינת הלכה המוסמכת להכריז על ג'יהאד יש חובה אישית על פי הנסיבות הקרויה: "פרד עין" – כלומר: חובה אינדיבידואלית.
יש עוד כלל שעל המערב להכירו והוא עקרון ה"ת'גרה"- "הפירצה". צבא מוסלמי הצר על עיר נוצרית, אם אינו מחולל פירצה בחומה- הוא חייב לחזור על עקבותיו- אבל אם יש פירצה בחומה – הוא חייב להסתער. כלומר: חובת הג'יהאד היא רק אם יש סיכוי וודאי לנצח- אם לא, מסירים את המצור. המערב חייב להבין כי ההתמודדות הנכונה מול אתגר הג'יהאד היא חומה בצורה שאין בה פירצה והמחשה איתנה כי לג'יהאד אין סיכוי.
נחזור למצרים. סעודיה לא אהבה לשמוע את הקריאות לג'יהאד נגד סוריה- לא בגלל סוריה, אלא בגלל שהאחים המוסלמים מתיימרים לייצג את החליפות ישרת הדרך בעלת הסמכות לקרוא לג'יהאד. סעודיה לא רק רואה בכך קריאת תיגר על האסכולה הסלפית שלה – אלא סכנה לחזרה לימי נאסר— יומרה מצרית לשלוט על כול האזור- הפעם בגלימה דתית.
המדריך הכללי של האחים, מוחמד בדיע, נזהר שלא לחזור על הקריאה לג'יהאד, אבל אתמול בהתייחסות הראשונה של חמאס להתפתחויות במצרים צירף ראש ממשלת עזה-איסמעיל הנייה לקריאת המוקאוומה הרגילה גם את הקריאה לג'יהאד וקשר אותה עם מצרים.
כלומר: חמאס שותפה לזרמים העמוקים של האחים המוסלמים במצרים לכונן חליפות אזורית- אם לא עולמית – והכרה כי החליפה ישר הדרך האמיתי יושב בקהיר.