US Navy photo

מטוסי כנף האוויר 8 של צי ארה״ב טסים במבנה מעל נושאת המטוסים פורד בעת הפלגה בים הקריבי, 19 בינואר 2026

המלחמה בין ארצות הברית לאיראן נראית כעת כמעט בלתי נמנעת. אין משא ומתן ישיר בין הצדדים; מה שמתרחש בפועל הוא תיווך של טורקיה ומדינות המפרץ שמטרתו למנוע את העימות – עד כה ללא הצלחה.

אתמול נודע כי פגישה נוספת בין הצדדים מתוכננת ליום חמישי בז'נבה. התוצאה נותרת בגדר ספק, אך בשלב זה השיחות אינן עוסקות בהשגת הסכם – הן נוגעות אך ורק לגיבוש סדר יום לדיונים עתידיים.

הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי

מדוע? מפני שאין אפילו הסכמה על מה לדון. איראן מוכנה לדבר רק על הנושא הגרעיני במסגרת הפרמטרים של ההסכם מתקופת הנשיא האמריקאי לשעבר ברק אובמה ובהתאם לזכויותיה לפי ה-NPT. ארצות הברית דוחה מסגרת זו, שכן נקודת המוצא שלה היא שאיראן שאפה לנשק גרעיני – ומשהנשיא האמריקאי דונלד טראמפ ביטל את הסכם אובמה, אין הוא יכול לחזור אליו.

אתמול נודע כי פגישה נוספת בין הצדדים מתוכננת ליום חמישי בז'נבה. התוצאה נותרת בגדר ספק, אך בשלב זה השיחות אינן עוסקות בהשגת הסכם – הן נוגעות אך ורק לגיבוש סדר יום לדיונים עתידיים

הצדדים המתווכים ניסו "לצמצם את גזרות המלחמה" – להגיע להבנה שתמנע עימות בקנה מידה רחב, על ידי הסכמה מראש על עימות מוגבל. גישה זו הצליחה במלחמת שנים עשר הימים, אך אין כל סימן שהיא עובדת גם הפעם. בינתיים, אפילו קנייה של זמן לדחיית פרוץ הלחימה נחשבת להישג עבור המתווכים, החוששים כי הם עצמם ייפגעו מן הסכסוך.

סעודיה, שסבלה בעבר ממתקפות של איראן והחות'ים, עושה כל שביכולתה למנוע את המלחמה – ובין היתר, מחריפה את הטון הרטורי שלה כלפי ישראל.

בלחצה של ישראל, נוסף נושא הטילים לסדר היום לצד השאלה הגרעינית – אם כי הדבר נותר חסר משמעות כל עוד לא קיים סדר יום רשמי. ברגע שייקבע כזה, סיכויי הכללת תיק הטילים יהיו קלושים: מדינות רבות מחזיקות בטילים, וטילים כשלעצמם אינם מהווים עילה למלחמה (קזוס בלי), בעוד שתוכנית גרעינית – כן.

השאלה האסטרטגית המרכזית העומדת בפני מתכנני המלחמה האמריקאים היא: מהי המטרה? בשביל מה המלחמה? האם המטרה היא החלפת המשטר, או חיסול סופי של תוכנית הגרעין האיראנית?

חיסול התוכנית אינו מחייב בהכרח הפלת המשטר – המשטר יכול להישאר על כנו ואולי ליפול מעצמו בהמשך. אך אם המטרה היא החלפת המשטר – הרי שהפלת הממשלה תסיר, מניה וביה, גם את האיום הגרעיני.

בלחץ ישראל נוסף נושא הטילים לצד הגרעין – אם כי זה נותר חסר משמעות כל עוד לא קיים סדר יום רשמי. כשייקבע כזה – סיכויי הכללת תיק הטילים קלושים: מדינות רבות מחזיקות בטילים וזה כשלעצמו לא עילת מלחמה

ראוי להזכיר כי כל רצף האירועים החל במרד ההמוני של העם האיראני, שיצא לרחובות לאחר שטראמפ עודד אותו בהכריזו כי "העזרה בדרך". אם ארצות הברית פרסה כוח צבאי עצום שכזה, הרי שככל הנראה מטרתה האמיתית היא החלפת המשטר. אולם עדיין לא ברור מי יחליף את הממשלה הנוכחית ואם קיים גרעין שלטוני חלופי כלשהו שיוכל למלא אפילו תפקיד ממשלת מעבר.

בשבועות האחרונים עלתה קרנו של רזא פהלווי, בנו של השאה המודח, אך רחוק מלהיות בטוח כי ממשלה חלופית פועלת ועומדת מוכנה לתפוס את המושכות.

ומה עם ישראל? קיים ניגוד אמיתי של אינטרסים בין הממשלה למדינה. ישראל כמדינה מעוניינת מאוד להישאר מחוץ למלחמה. אם טראמפ תפס פיקוד – שהוא יוביל, ומוטב שאנחנו לא ניכנס לטווח אש.

ריצתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו לבדו אל טראמפ נועדה כמעט בוודאות לשכנע את הנשיא שלא לתקוף. סביר להניח כי התיאום שלו עם קטאר שיחק תפקיד גם כאן. אבל הבעיה של נתניהו היא הרטוריקה שלו; סיסמאות הקמפיין שלו על "הגיבורים האריות" ומצע הבחירות שבנה על "התקומה" – עומדים בסתירה מוחלטת לפניות דיסקרטיות לאיפוק.

ואולם, מכיוון שסכנת המלחמה גדולה מסיכויי מניעתה, נתניהו אינו יכול להרשות לעצמו להישאר בשוליים. כיצד ייראה הדבר אם "המדינאי בעל שיעור הקומה העולמי" יורחק מן הזרקורים? שוב, סיסמאות הבחירות הן שמכתיבות את המדיניות. סביר לצפות כי נתניהו יבקש מטראמפ להשאיר לישראל את התקיפה על טילי איראן – כדי שיוכל לטעון אחר כך כי הוא וטראמפ יחדיו ניהלו את המלחמה. 

לישראל אכן יש יכולות מבצעיות חשאיות יוצאות דופן בתוך איראן. אך לפעולות שכאלה אין נראות ציבורית, ותועלתן לקמפיין מוגבלת. נתניהו כבר גילה כי ההישגים הגדולים של חיל האוויר והמוסד בתוך איראן לא הניבו לו דיווידנדים פוליטיים בסקרים. מבחינתו, מלחמה כעת תהיה מלחמה מבוזבזת.

קיים ניגוד אינטרסים בין הממשלה לבין המדינה. מדינת ישראל מעוניינת להישאר מחוץ למלחמה, ומוטב לה שטראמפ יוביל ואנו לא ניכנס לטווח אש. אבל רטוריקת הבחירות של נתניהו עומדת בסתירה לאיפוק

אז האם ישראל תשתתף? הכול תלוי בשאלה אם ארצות הברית תרצה בכך. הדילמה האסטרטגית ברורה: אם אמריקה מסוגלת לנצח במלחמות לבד – מה הערך המוסף של ישראל? במלחמת המפרץ, ארצות הברית אסרה על ישראל להשתתף כדי לשמר את הקואליציה הערבית הרחבה שתמכה במבצע. הפעם, מדינות ערב נמצאות בצד השני של המתרס, וכוונתה המקורית של וושינגטון לכונן ברית גדולה בין ישראל למדינות ערב המתונות סוכלה על ידי ישראל עצמה. 

בנאומו בכנסת הוריד נתניהו את נושא הטילים מסדר היום. כנראה שהוא מבין שאין לזה סיכוי לצאת אל הפועל. הוא הזהיר כי ישראל תגיב בעוצמה על פגיעה בה, ומן הראוי שהאזהרה זאת תישמע, ויש לקוות שהפרופורציות של תגובה כזו יהיו בפרופורציות ממלכתיות, ולא של קמפיין.

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. מחבר הערכים על הפלסטינים באנציקלופדיה העברית החדשה. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על הבעיה הפלסטינית, וספר בלשנות על שורשי השפה העברית "סיפור שורש". הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" – על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.