העניין המיוחד שעל ישראל לגלות בנעשה בכורדיסטן הסורית נעוץ בכך שטמונה בו סכנה ממשית שארגון הטרור דאעש יקום לתחייה במלוא עוצמתו, והפעם הוא יופנה נגד ישראל וירדן.
כוונת דאעש היא להשתלט על בתי הכלא הכורדיים, שבהם עצורים 11.000 אנשי הארגון, ובכך להקים את הארגון מחדש. כמה מאות מעצורי דאעש כבר שוחררו, והם נעלמו בתוך סוריה. על פי מקורות כורדיים, מספר העצירים ששוחררו מסתכם בכמה אלפים.
על מנת להבין את מה שמתרחש היום, יש לחזור לידיעות מלפני חודש על קרב יריות בתוך הארמון של נשיא סוריה, אחמד א-שרע, בין אנשיו לבין אנשי דאעש שבאו אליו לשיחות, שטיבן לא הובהר.
כוונת דאעש היא להשתלט על בתי הכלא הכורדיים, בהם עצורים 11.000 אנשי הארגון, ולהקים את הארגון מחדש. כמה מאות מעצורי דאעש כבר שוחררו ונעלמו בסוריה. לפי מקורות כורדיים, אלפי עצורים כאלה שוחררו
במקביל היו ידיעות אחרות על התנקשות בו כאשר נסע ברכבו בקרבת הארמון, ולא ברור מה קרה באמת. מכל מקום, א-שרע כמעט נעלם – הוא נראה בחטף בהבלחי תמונות, כולל ביקור חטוף בסעודיה. בימים אלה, כאשר מדווח על פגישות בינו לבין המנהיג הכורדי בסוריה, מזלום עבדה, לא רואים אותו.
מכל מקום, היחסים בין א-שרע לבין דאעש מתוחים כבר שנים רבות, מכיוון שא-שרע סירב לדרישת דאעש להיות ארגון עם אוריינטציה של טרור בינלאומי, וסירב להפוך את סוריה לאפגניסטן חדשה. היאת תחריר א-שאם שלו, שהתארגנה מחדש באידליב תחת חסות טורקיה, הייתה ארגון של אחים מוסלמים, ולא של דאעש. דאעש גם האשימה את א-שרע שהוא מסגיר מידע לארצות הברית, ובכך איפשר חיסול כמה ממנהיגיה הבכירים.
לפיכך, ברור שמפגש בין ראשיה לבין א-שרע היה אמור להיות טעון מראש. נשאלת השאלה: מדוע הם נפגשו עכשיו? ואת התשובה אנו רואים לנגד עינינו כעת בכורדיסטן – דאעש דרש את שיבתו לאזורים שהיו לב הח'ליפות שלו, בימים היפים של דאעש – הבירה רקה ודיר א-זור. א-שרע, שרוצה בהחזרת הריבונות הסורית ולא בהחזרת דאעש, סירב. העובדה שהדברים קורים בכל זאת יש בה כדי ללמד שהוא נכנע – בלחץ טורקי ואמריקאי.
לגבי טורקיה, הדברים ברורים. היא רואה בכורדים סכנה והיא חומדת את בארות הנפט שתחת שליטתם. היא כבר זמן רב מתכננת את הפלישה לשם. לגבי ארצות הברית הדברים מובנים פחות. הקשר שלהם עם הכורדים היה עוגן יציבות לסוריה, והם שינו את דעתם בגלל היחסים המיוחדים של הנשיא האמריקאי דונלד טראמפ לבין הנשיא הטורקי רג'פ טאיפ ארדואן.
לגבי טורקיה, הדברים ברורים. היא רואה בכורדים סכנה, חומדת את בארות הנפט שבשליטתם ומתכננת זמן רב פלישה לשם. לגבי ארה"ב הדברים מובנים פחות. הקשר שלהם עם הכורדים היה עוגן יציבות לסוריה
השגריר האמריקאי המיוחד לסוריה ולבנון, טום ברק, אמר דברים מוזרים, שלא עולים בקנה אחד עם המציאות: הוא אמר שמכיוון שסכנת דאעש בסוריה נעלמה – אין יותר הצדקה לקיום הנפרד של הכורדים מחוץ למסגרת הסורית. זה מוזר, כי דאעש דווקא מתחזקת בסוריה, וכל העניין שלה בכורדיסטן הוא לסלק את הכוח היעיל ביותר שנלחם בה.
טורקיה חימשה את צבא סוריה החדש כאילו הוא צבא של ממש, אבל הוא עוד מיליציה בשלל המיליציות שעדיין מנמרות את נופה של סוריה. וטורקיה תומכת גם במיליציות משל עצמה, שהן בעיקרן מיליציות טורקמניות, אשר השתתפו במתקפה על הכורדים.
אחת הבעיות הגדולות של הכורדים היא חוסר האחדות בתוכם. הכוח המוביל הוא קסד – ראשי התיבות בערבית של כוחות סוריה הדמוקרטית. דמוקרטי בהקשר הזה הוא סובייטי לשעבר – כלומר: קומוניסטי, ואפילו מרקסיסטי. זאת בעיה גדולה לגבי הכורדים, שהם בעיקרם מסורתיים דתיים ולא מרקסיסטים.
האופי המרקסיסטי של קסד הוא סמרטוט אדום לדאעש ולא-שרע, ולפיכך יש לצפות להמשך המלחמה ביניהם, גם אחרי שקסד יוותר על שטחי הח'ליפות האסלאמית שכבשו במלחמה נגד דאעש, ויגן על הכורדים בתוך שטחם.
בימי השלטון של משפחת אסד, הכורדים היו נאמנים לשלטון המרכזי בדמשק, ובימי המרד הגדול, הכורדים לא השתתפו בלחימה של האחים המוסלמים נגד השלטון, ובכך סייעו לאסד לרכז כוחות נגד האחים המוסלמים.
לפי ברק, מכיוון שסכנת דאעש בסוריה נעלמה – אין עוד הצדקה לקיום הנפרד של הכורדים מחוץ למסגרת הסורית. זה מוזר, כי דאעש דווקא מתחזקת בסוריה, ועניינה בכורדיסטן הוא סילוק הכוח היעיל ביותר נגדה
רק כאשר הסכנה של דאעש גברה, הכורדים נעתרו לבקשת ארצות הברית, והפכו ל-boots on the ground שהביס את דאעש בקרבות פנים אל פנים. לפיכך, מה רבה הייתה אכזבתם מהודעתו של טום ברק – כי הם מילאו את תפקידם וכעת מתברר שלא צריך אותם יותר, בבחינת: הכורדי עשה את שלו, הכורדי יכול ללכת.
שריד מימי שלטון אסד קיים עדיין בסוריה, בכוח שנשלט מהר קנדיל בעיראק, והוא פרו איראני בהנהגת ג'מיל באייק. גם שרידי האוריינטציה האיראנית בקרב הכורדים עלולים להיות מנוע של המשך המלחמה.
אבל בעיקרו של דבר, רוב ההנהגה של קסד היא כורדית במלוא מובן המילה. הם דוחים את כל הפיתויים להיות חלק מסוריה ולהשתלב בצבא סוריה, ויש לשים לב שבאחרונה הם מדברים בגלוי על קשר עם ישראל.
למען האמת, עוד בימי המלחמה באסד, הכורדים חיפשו קשר עם ישראל, אבל ישראל לא מצאה עניין בהתפתחויות בצפון סוריה. כעת, המצב השתנה. אומנם הקשר של א-שרע עם ארצות הברית כאילו מבטיח את האינטרסים של ישראל, אבל זה ממש לא המצב.
לא ברור אם באמת א-שרע שולט על סוריה, ולא ברור מי ישלוט על שטחי הח'ליפות שייכבשו מידי הכורדים. דאעש רוצה לחזור, וכל הסיכויים שזה יקרה. אלפי אסירים שישוחררו יהוו את צבא דאעש החדש, הפעם בשליטה של טורקיה וקטאר.
בימי המלחמה באסד, דאעש סירב להיכנס לעימות עם ישראל. כעת, כשאסד סולק, המטרה היא ישראל וירדן. דאעש הודיע זאת בגלוי, וצבא ירדן השתתף עם האמריקאים בחיסול תאי דאעש שהתעוררו על גבול ירדן.
לא ברור אם א-שרע אכן שולט על סוריה, ומי ישלוט על שטחי הח'ליפות שייכבשו מהכורדים. דאעש רוצה לחזור, וכל הסיכויים שזה יקרה. אלפי אסירים שישוחררו יהוו את צבא דאעש החדש, הפעם בשליטת טורקיה וקטאר
אז, מי שמוטרד מטורקיה וקטאר בעזה, צריך להיות מוטרד לא פחות מתחיית דאעש בסוריה. הכורדים קוראים לישראל לעזרה. בעבר, ישראל לא נענתה. אולי היום הגיע הזמן.
פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. מחבר הערכים על הפלסטינים באנציקלופדיה העברית החדשה. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על הבעיה הפלסטינית, וספר בלשנות על שורשי השפה העברית "סיפור שורש". הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" – על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.
פנחס ענברי - מזרח תיכון מסובך במילים פשוטות 