מדינת ישראל עצרה את נשימתה כאשר נמצאה גופתו של הגיבור החטוף רן גואילי. המחווה הדרמטית של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, כאשר תלש מדש מעילו את סיכת החטופים, כמו ציינה את סופה של המלחמה הארוכה והטראומטית ביותר בתולדות ישראל.
מה שחיזק את תחושת סיומה של תקופה הייתה הצטרפותו של ראש האופוזיציה, יאיר לפיד, למחוות הסרת הסיכה. אבל האם באמת סאגת החטופים באה אל סיומה עם סיום המלחמה?
לא ממש. מה שהעיב על השמחה, אם אפשר לקרוא כך להשבת גופת חלל, היו דבריו של רמי איגרא, ששימש במוסד אחראי על חטופים ונעדרים – כי כבר לפני חודש ידע צה"ל את מקום קבורתו של רן גואילי, אבל הממשלה לא אישרה את החיפושים. רמי איגרא הסביר לגלי צה"ל כי בעוד שחמאס רצה לעבור לשלב הבא של מתווה הנשיא האמריקאי דונלד טראמפ, ישראל לא רצתה להגיע לשם.
לפי איגרא, שהיה אחראי על חטופים ונעדרים במוסד – כבר לפני חודש ידע צה"ל את מקום קבורת גואילי, אך הממשלה לא אישרה את החיפושים. וכי בעוד שחמאס רצה לעבור לשלב הבא במתווה, ישראל לא רצתה בכך
האומנם הממשלה לא למדה שום לקח מן התעלולים שלה שגרמו להכשלת עסקאות החטופים, להארכת סבלם של החיים, וממותם של מי שיכלו לחזור למשפחותיהם אבל נקטלו בידי פושעי חמאס אחרי שהממשלה חיבלה בעסקאות להחזרתם?
מה שמחזק את דברי איגרא זו ההודעה של הנשיא טראמפ שבוע קודם לכן, כי ידוע מקום קבורתו של החלל רן גואילי. הדברים נשמעו כאיום על חמאס, אבל מתברר – אם אכן החשדות שהממשלה שוב עיכבה את מציאת גופתו נכונים – שהאיום הושמע כלפי ממשלת ישראל.
על רקע זה יש להבין את ביקורם בראשית השבוע של שליחי הנשיא טראמפ, סטיב ויטקוף וג'ארד קושנר. האם הם באו בדרישה מן הממשלה להוציא את חוליית החיפושים כדי למצוא את הגופה?
העדויות הנסיבתיות מאשרות זאת – היחידה לאיתור גופתו אכן יצאה לדרכה על רקע ביקורם של שני השליחים. אם אלה פני הדברים, שוב ארצות הברית הכריחה את הממשלה הזאת לעשות את מה שנדרש מכל ממשלה שאזרחיה לא משעממים אותה.
ידיעה שפרסם עיתון "ישראל היום", תחת הכותרת: "חשיפה: צה"ל היה ערוך לחיפושים אחרי רן גואילי לפני חודש, הממשלה בלמה" – יש בה כדי לחזק מאוד את החשדות האלה.
העדויות הנסיבתיות מאשרות – היחידה לאיתור גופתו יצאה לדרכה על רקע ביקור ויטקוף וקושנר. אם כך פני הדברים, שוב ארה"ב הכריחה את הממשלה לעשות את הנדרש מכל ממשלה שאזרחיה לא משעממים אותה
בדיווח נמסר כי כבר לפני חודש גויסה יחידת מילואים לחפש את גופתו של גואילי, אבל היא פוזרה כי "הדרג המדיני" לא אישר את החיפושים. הידיעה קישרה את החלטת ה"דרג המדיני" בסירוב הממשלה לאשר את פתיחת מעבר רפיח. רק בסוף השבוע שעבר האישור לפתוח את המעבר ניתן, ויחידה אחרת יצאה למלאכת הקודש של מציאת הגופה. העיתוי הזה מחובר לביקורם של שליחי הנשיא טראמפ, שעל פניו נראה כי הם הכריחו את נתניהו למצוא את הגופה.
כל הפרשה הזאת מעלה תהיות לגבי הפרסומים מירושלים לאורך כל התקופה, כאילו חמאס והג'יהאד בכוונה לא מאתרים את הגופה, כאשר היה ברור כי חמאס יחד עם הצלב האדום התאמץ לחפשה אך לא הצליח למצוא.
ובכלל, הגופה הייתה בשטח שבשליטת ישראל, כך שעל פניו דווקא ישראל הייתה זאת שלא התאמצה לחפש ולמצוא.
תרבות הספינים והפייקים נדבקה ללשכת ראש הממשלה כך שכבר לא ניתן להיגמל ממנה. מה שתיאר אלי פלדשטיין בראיון ל"כאן 11" לגבי קטארגייט, נראה שעדיין משמש את דוברי הלשכה עד היום.
דוגמה נוספת היא מה שסיפרו לנו בישראל – כי לפי תוכנית טראמפ אי אפשר לעבור לשלב הבא עד שיוחזרו כל החטופים. אך בעקבות ביקורם של ויטקוף וקושנר, משרד ראש הממשלה הוציא הודעה המדייקת את הנאמר בתוכנית טראמפ – לא שחמאס מחויב להחזיר את כל החטופים, אלא שהוא מחויב לעשות 100 אחוז מאמץ כדי לאתר אותם.
במהלך התקופה פורסם שחמאס והג'יהאד בכוונה לא מאתרים את הגופה, גם כשהתאמצו לחפשה יחד עם הצלב האדום. ובכלל, הגופה הייתה בשטח בשליטתנו, כך שנראה כי דווקא ישראל היא זו שלא התאמצה לחפש ולמצוא
אם לשפוט על פי מהלך הדברים – חמאס עמד בדיבורו. ממשלת ישראל לא, עד שבאו שליחיו של טראמפ והסבירו לנתניהו את מה שהסבירו. יש להניח כי מדובר ביוזמת החנינה שהנשיא יצחק הרצוג צפוי להעניק לו ביום העצמאות.
על הקשר בין יוזמת החנינה לבין יוזמת השלום של טראמפ למדנו בדאבוס, כאשר הנשיא הרצוג בא במטוסו של ראש הממשלה לטקס חנוכת מועצת השלום, ושם אמר כי יחליט על החנינה "על פי מצפונו". כלומר: ככל הנראה ייתן את החנינה.
זה שנתניהו נפטר סופסוף מסיכת החטופים – מובן. הסיכה נראתה על דש מעילו יותר כמו ספין חזותי מאשר סולידריות עם החטופים, משפחותיהם והעם הכואב, אבל למה לפיד הסיר את הסיכה? מה בער לו?
הסיכה עוד תלווה אותנו שנים רבות. היא לא רק סיכת חטופים, אלא סמל לסולידריות חדשה, והיא עדיין צריכה לעטר את דגלנו, גם מעבר ליום החזרת החטוף החלל האחרון – עד שנברר מה קרה בדיוק עם החיפושים אחר גופתו של החלל הגיבור.
האם הממשלה באמת עיכבה את החיפושים בגלל שלא רצתה לעבור לשלב הבא? יאיר לפיד צריך להחזיר את הסיכה – ולדרוש מנתניהו הסברים.
זה שנתניהו נפטר סופסוף מסיכת החטופים – מובן. הסיכה נראתה על דש מעילו כמו ספין חזותי ולא כסולידריות, אך הסיכה עוד תלווה אותנו כסמל לסולידריות חדשה – לפחות עד שנברר מה קרה עם חיפושי גופת החלל הגיבור
על פי הדיווחים מאתמול הבוקר, מה שגרם לעיכוב במציאת הגופה היה ויכוח בין ישראל לארצות הברית אם מותר לישראל לפעול מעבר לקו הצהוב. בתוך שלל הספינים שהוצפנו בהם בשנתיים האחרונות, הדיווח הזה מסתמן כספין נוסף בסדרה. מוקדם עדיין להוריד את סיכת החטופים.
פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. מחבר הערכים על הפלסטינים באנציקלופדיה העברית החדשה. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על הבעיה הפלסטינית, וספר בלשנות על שורשי השפה העברית "סיפור שורש". הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" – על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.
פנחס ענברי - מזרח תיכון מסובך במילים פשוטות 