התראיינתי עכשיו לבי בי סי בערבית על המצב בעזה ואמרתי, שכפי שהדברים נראים היום, הנשיא טרמפ ובנימין נתניהו מתקרבים להתנגשות, כי לכל אחד מהם יש אג'נדה וסדר עדיפויות שונה.

השאלות שעל הפרק הם בראש ובראשונה פירוק חמאס מנשקו, ונסיגת צהל מעזה.

נתניהו נכנס לשנת בחירות והוא לא יכול לבוא לבוחר כאשר הוא מסכים שחמאס שומר על נשקו, או שנסיגת צהל תקדים את פירוק הנשק.

טרמפ רוצה להיכנס לשלב ג' של תוכניתו, והוא לא רוצה להתעכב יותר מדיי על סוגיית הנשק של חמאס, ומבחינתו אפשר למצוא נוסחת ביניים, בהשראת תורכיה וקטר, אשר תחייב את ישראל לקוו נסיגה חדש.

נתניהו לא יכול לקבל זאת בשנת בחירות. הוא רוצה לבסס את נושאי הבחירות על החנינה והיחלצותו מן "התיקים שתפרו לו", ואת טרמפ זה לא מעניין. מה שטרמפ רוצה  זה התאבדות פוליטי של נתניהו בבחירות. ביבי בורח מ-7 באוקטובר, אבל 7 באוקטובר רודף אחריו.

יש לביבי  3 שבועות לתחמן את טרמפ. בדרך כלל זה מצליח לו. השאלה – מה הפעם.