טראמפ מביא עסקה – והבעיות של נתניהו רק מתחילות

AP Photo/Alex Brandon

יורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמאן מקבל את פניו של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ בנמל התעופה בריאד, ערב הסעודית. 13 במאי 2025

כרגיל, נשיא אמריקאי, פעם ג'ו ביידן ועכשיו דונלד טראמפ, ישחרר את חטופינו במקום ממשלת ישראל, והנשיא טראמפ היה זה שבישר על כך שראש ממשלתנו, בנימין נתניהו, קיבל את התנאים לעסקה.

זה קרה אחרי שנתניהו הביע תקווה כי חמאס ידחה את העסקה, אך חמאס קיבל אותה באופן מיידי. בהודעת חמאס נאמר כי הם מוכנים לשבת מייד על עסקה לסיום המלחמה. הם רק רוצים ערבות שישראל תקיים את מה שיוסכם. הם יקבלו.

הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי

אחרי שנתניהו הביע תקווה כי חמאס ידחה את העסקה, חמאס קיבל אותה מייד. בהודעת חמאס נאמר כי הם מוכנים לשבת מייד על עסקה לסיום המלחמה, ורוצים רק ערבות שישראל תקיים את שיוסכם. הם יקבלו

אם נתניהו חושב שהמצב הכי גרוע מבחינתו הגיע, הרי שהרע האמיתי עבורו עוד לפניו. חודש ספטמבר מביא עמו לישראל את אתגר ההכרה הגורפת של מדינות רבות בעולם, בעיקר באירופה, במדינה פלסטינית, למשל. אבל האמת היא שהאתגר האמיתי לנתניהו לא קשור במדינה הפלסטינית – אלא בעובדה שהעצרת הכללית של האו"ם תביא לידי ביטוי את הופעתה של ערב הסעודית כמעצמה המובילה גם בפתרון הבעיה הפלסטינית, בדגש על עזה.

מדוע זאת בעיה לראש ממשלתנו? כי סעודיה דורשת את סילוק איתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ' מן הממשלה – לפני שתסכים לחדש את יוזמת הנורמליזציה עם ישראל.

בן גביר כבר מריח את הסכנה והספיק להודיע בישיבת הקבינט כי עדיף לוותר על הנורמליזציה אם הדבר יציב מכשול לפירוק הרשות הפלסטינית.

החלטה לפרק את ממשלת החלומות שלו עם בן גביר וסמוטריץ' קשה לנתניהו כקריעת ים סוף, וקשה לדעת כרגע איך יוכל לקבל החלטה כל כך דרמטית. אבל הדברים גרועים מבחינתו הרבה יותר כי סמוטריץ' נמצא כעת בטרֶפת של הקמת התנחלויות, והוא ובן גביר מדברים על חיסול הרשות הפלסטינית וסיפוח רוב שטחי הגדה.

משמעות פעילותם של בן גביר וסמוטריץ' היא שמדינות המפרץ לא יוכלו לקיים את הסכמי אברהם – והסכמים אלה יתפוררו. אולי לנתניהו זה לא כל כך אכפת, אבל לטראמפ זה חשוב. מאוד אפילו.

האתגר האמיתי לנתניהו לא קשור במדינה הפלסטינית – אלא בעובדה שהעצרת הכללית של האו"ם תביא לידי ביטוי את הופעתה של ערב הסעודית כמעצמה המובילה גם בפתרון הבעיה הפלסטינית, בדגש על עזה

להזכירכם – שאלת סיפוח עמק הירדן עמדה על הפרק ערב חתימת הסכמי אברהם, עד שמדינות המפרץ הודיעו לישראל חגיגית כי הם לא יוכלו לבוא לחתימה בתנאים האלה. נתניהו, בלי למצמץ, ביטל את הסיפוח, שספק אם בכלל התכוון אליו מלבד במסגרת ספין בחירות כלשהו – כי רצה אז את הסכמי אברהם.

האם זה אותו נתניהו היום, שיעשה את אותה העדפה? ספק, אבל לא נתניהו חשוב כאן אלא טראמפ.

בינתיים, ההישג המשמעותי היחיד של טראמפ כמשכין שלום עולמי היה בין ארמניה ואזרבייג'ן. זה הישג חשוב מאוד, אבל במבחן החשוב של אוקראינה מאמציו לא נושאים פרי. לא נותר לו אלא ההסדר בעזה, ובעזה המצב הקיים לא רק שלא מקדם את מאמציו להרחיב את הסכמי אברהם, אלא שההסכמים שכבר השיג – עומדים בסכנה. מעניין לראות איך טראמפ יסכין עם המחשבה שעליו לוותר על פרס נובל לשלום בגלל בן גביר וסמוטריץ', ומה יהיו ההשלכות על נתניהו.

למעשה, כבר יש סימנים ראשונים שסעודיה "נכנסת לעניינים", ומתחיל מתווה בו סעודיה מובילה מהלכים בעניין עזה. ראשית, יש להזכיר את ביקורו המסתורי של הנשיא עבד אל פתח א-סיסי בסעודיה והפגישה שלו עם יורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמאן. יש להעריך כי מצרים מבקשת להיפרד מן התיווך הכפול שלה ושל קטאר, וכי סעודיה ביקשה ממצרים לאחוז במושכות.

מייד אחר כך הגיעו לסעודיה המתווך האמריקאי בין חמאס לממשל, בשארה בחבח, וחוסיין א-שיח', סגנו של אבו מאזן. פירוש הדבר הוא שאם סעודיה נכנסת לעניינים, היא לוקחת אתה את הרשות הפלסטינית, במקום קטאר.

לא רק שהמצב בעזה לא מקדם את מאמצי טראמפ להרחבת הסכמי אברהם, אלא שהוא מעמידם בסכנה. מעניין לראות איך טראמפ יסכין עם ויתור על הנובל בשל בן גביר וסמוטריץ', ומה יהיו ההשלכות על נתניהו

אבל עד כמה סעודיה רצינית במהלכים שלה למען מדינה פלסטינית? לא ממש. המבחן הוא אם סעודיה תחזור ליוזמה הישנה שלה, "היוזמה הסעודית", שנתגלגלה ל"יוזמה הערבית", אשר התנתה כל קשר עם ישראל בהקמה בפועל של מדינה פלסטינית. ההתניה הזאת לא קיימת עוד. הנורמליזציה עם ישראל מותנית לא בהקמת מדינה פלסטינית, אלא בהתקדמות מוחשית בנושא, מה שזה לא אומר.

הצורך של סעודיה להבליט את תרומתה לפתרון בעיה הפלסטינית הוא בגדר קונטרה לקשר הישראלי-קטארי, שמבקש לעקוף את הבעיה הפלסטינית, וכלי הגנה מפני תמונות הבהלה מעזה שנועדו לקעקע את היציבות בעולם הערבי. ככל שסעודיה מדברת על הבעיה הפלסטינית, היא למעשה מתגוננת מפני התעמולה של אל-ג'זירה.

ועדיין, בספטמבר ההכרה במדינה פלסטינית תכבוש את הכותרות. אם ישראל "תגיב" בסיפוח הגדה, היא תאבד את הסכמי אברהם. אז, למעשה אין לישראל תשובה. אבל כאשר בוחנים את העניינים לעומק, הרי שלא כצעקתה.

ראשית, אין מדובר בהכרה ללא תנאים. יש תנאים והם – שהרשות תעשה רפורמה עמוקה כדי שתהיה מוכשרת לקבל את האחריות על עזה ולהתקבל כמדינה לכל דבר. זה כולל רפורמה במערכת החינוך, בהפסקת מימון משפחות המחבלים ובבחירות כלליות. עד לרגע זה אבו מאזן לא מוכן לעשות זאת. הדבר היחיד שהוא היה מוכן לעשות הוא למנות את חוסיין א-שיח' לסגנו (השני. כבר יש לו סגן, מחמוד אל עאלול משכם).

בספטמבר ההכרה במדינה פלסטינית תכבוש את הכותרות. אם ישראל "תגיב" בסיפוח הגדה, היא תאבד את הסכמי אברהם. אז, למעשה אין לישראל תשובה. אבל כאשר בוחנים את העניינים לעומק, הרי שלא כצעקתה

אלה לא דרישות חדשות. ההכרה האירופית במדינה הפלסטינית תלויה ועומדת כבר זמן רב – ועד שהרשות לא תקיים את הדרישות האירופיות, אירופה מפסיקה את מימון התקציב השוטף של הרשות – בהבדל מתקציבי פיתוח ופרויקטים שמפוקחים ישירות בידי המדינות התורמות.

מן הבחינה הזאת, הפסטיבל התקשורתי בניו יורק לא ישנה הרבה בשטח. הרשות מתפוררת גם בלי עזרתו האדיבה את סמוטריץ', היא לא מוכנה לעשות רפורמות, ולפיכך המבחן האמיתי שלה לא יהיה אם יכירו בה – אלא אם אירופה תחדש את הסיוע. אם לא תחדש, מה יועיל לה גל ההכרה בה כמדינה?

עדיין איננו יודעים על מה בשארה בחבח וחוסיין א-שיח' מדברים בסעודיה. יש להניח כי אלה סוגיות שהנשיא א-סיסי הביא לפני בן סלמאן, ובעיקר נוגעות לאיחוד כוחות עם סעודיה לגבי עזה.

סעודיה לא תמכה ביוזמה המצרית ליום שאחרי, כי סעודיה דרשה לפרק את חמאס מנשקו, ומצרים לא הסכימה כי הבינה שזה יהיה התפקיד שלה. מצרים מציעה הקמת ועדה של טכנוקרטים ליום שאחרי בהסכמת חמאס ורמאללה. אבו מאזן לא מוכן לשמוע על שום תפקיד לחמאס, ודורש רק שיבה מלאה של הרשות לעזה. לזה אף אחד לא מסכים.

האם חוסיין א-שיח' יקדם את ההצעה המצרית, כך שתתקבל גם על דעת סעודיה לקראת ספטמבר? אלה הסוגיות שיש להמתין לתשובות עליהם, כדי להעריך את ההמשך.

הרשות מתפוררת גם בלי עזרתו האדיבה את סמוטריץ'. היא לא מוכנה לעשות רפורמות, ולפיכך מבחנה האמיתי לא יהיה אם יכירו בה – אלא אם אירופה תחדש את הסיוע. אם לא תחדש, מה יועיל לה גל ההכרה בה כמדינה?

כל אלה סוגיות שרחוקות מאוד מן הקשב של הממשלה הזאת. השאלה היא לא איך ישראל תגיב, אלא איך טראמפ יגיב להתנהלות הישראלית ולהשלכותיה.

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. מחבר הערכים על הפלסטינים באנציקלופדיה העברית החדשה. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על הבעיה הפלסטינית, וספר בלשנות על שורשי השפה העברית "סיפור שורש". הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" – על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.