Jacqueline PENNEY / AFPTV / AFP
תמונת מסך זו, שנלקחה מצילום של AFPTV, מראה עשן מיתמר בעקבות פיצוצים שאירעו בבירת קטאר דוחה ב־9 בספטמבר 2025
כשאומה נערכת למלחמה, היא חייבת להכין את מערכת ההסברה או התעמולה – על פי צרכי המלחמה והשגת מטרותיה. הטוויסט של בנימין נתניהו הוא שלא המלחמה קובעת את התעמולה, אלא התעמולה קובעת את המלחמה.
ביתר חדות – אחרי שנתניהו קבע את סיסמת "הניצחון המוחלט", הוא חייב להתאים את המלחמה לסיסמה הזאת. הוא לא יכול לסיים את המלחמה בלי "הניצחון המוחלט", מה שזה לא אומר – ויהא המחיר אשר יהיה.
הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי
אחרי שנתניהו קבע את סיסמת "הניצחון המוחלט", הוא חייב להתאים את המלחמה לסיסמה הזאת. הוא לא יכול לסיים את המלחמה בלי "הניצחון המוחלט", יהא המחיר אשר יהיה
ועל רקע זה יש להבין את פעולת החיסול של צה"ל בדוחה, אשר על פי הידיעות המגיעות מדוחה, כשלה ולא הביאה לחיסולה של הנהגת חמאס כפי שנתניהו קיווה.
ראשית, מדוע באמת החליט נתניהו להוציא אל הפועל את החיסול ודווקא עכשיו? הוא אמר כי הייתה על דעת כל גורמי הביטחון, ואגב – השמיט משום מה את הסכמת המוסד – כדי לקדם את סיום המלחמה בהשבת "חטופינו".
אז לא – "גורמי הביטחון" – ראש המוסד, הרמטכ"ל, ראש המל"ל וראש אמ"ן – מיהרו להבהיר כי "העיתוי" לא היה על דעתם. ועדיין יש לברר מדוע נתניהו השמיט את המוסד, וקבע כי שב"כ היה בסוד העניינים. זה מוזר, כי מי שאחראי על פעילות מחוץ לגבולות ישראל הוא המוסד ולא שב"כ.
את התשובה יש לחפש בתעמולה, שעל פיה נקבעת המדיניות ותוכנית המלחמה. "ניצחון מוחלט" לא עולה בקנה אחד עם סיום המלחמה כאשר חמאס נשאר בעזה, בעסקת חטופים שבה חטופינו חוזרים רצוצים, כאשר ישראל משחררת לגדה אלפי אסירים ביטחוניים.
ובכלל, ברגע שנתניהו התאהב בביטוי "חטופינו", ניתן היה להעריך שהוא לא רוצה בשחרור החטופים, כי זה יקלקל לו את סיסמת "הניצחון המוחלט".
לפיכך, מה שראינו בדוחה זה הצגה דרמטית של מה שחששנו ממנו כל הזמן – שנתניהו לא רוצה עסקה, והוא מטרפד סדרתי של כל ההזדמנויות. הפעם זה במטוסי חיל האוויר, וזאת אכזבה גדולה.
ברגע שנתניהו התאהב בביטוי "חטופינו", ניתן היה להעריך שאינו רוצה בשחרורם. לפיכך, מה שראינו בדוחה זו הצגה דרמטית של מה שחששנו – נתניהו מטרפד סדרתי של כל ההזדמנויות לעסקה
אם אכן חיל האוויר נמצא בין אלה שהסתייגו מן "העיתוי", הרי שזה מצריך ריענון של פקודות "דגל שחור" – לא רק סירוב פקודה לא חוקית בעליל של רצח עם, אלא גם פקודות של ממשלה בעייתית השקועה בפרשיות שונות ומשונות, ואשר יש ספק לגבי שיקול דעתה הממלכתי, ושיקול דעתה בכלל.
אבל לא רק זה. יש לשים לב למטרות החיסול. נאמר כי כל צמרת חמאס התכנסה ביעד התקיפה, אבל פורסמו רק שני שמות: חליל אל-חיה, המנהיג של עזה, וזאהר ג'בארין, המפקד של הגדה. מה עם היתר? איש מהם לא הופיע ברבים, כולל חיה וג'בארין. אבל פרסום השמות של שניהם שופך אור על השאלה מדוע התכנסה צמרת חמאס. לא רק לדון בעסקת דונלד טראמפ, מן הסתם הם דנו בה – אבל גם איך למנף את סיום המלחמה בעזה לשם העברת כובד המשקל לגדה.
כמו שאיתמר בן גביר בפרובוקציות שלו על הר הבית נתן לחמאס את עילת "מבול אל-אקצא" וטבח העוטף, כך תכנית ההכרעה של בצלאל סמוטריץ תיתן לג'בארין את עילת הטרור בגדה ובירושלים, כי הרשות הפלסטינית מתערערת בגלל המחנק הכספי מצד ישראל.
לפיכך, חיסולו של ג'בארין הוא צורך השעה, אבל איך ואיפה – זאת כבר שאלה אחרת. ניסיון חיסולו של אל-חיה מעמיד שאלה אחרת. בישראל אומרים כי הוא היה אבן נגף לפני הסכם, וכמו כל הודעה שבאה מירושלים, יש לבחון אותה בשבע עיניים. האמת היא שאל-חיה היה בן שיחו של אדם בוהלר, שליחו של טראמפ לענייני החטופים, והוא סיכם אתו שבהסכם סיום המלחמה, חמאס יהיה מוכן למסור את נשקו.
אם חיל האוויר נמצא בין המסתייגים מ"העיתוי", זה מצריך ריענון פקודות "דגל שחור" – לא רק סירוב פקודה לא חוקית בעליל, אלא גם פקודות ממשלה בעייתית, אשר יש ספק לגבי שיקול דעתה הממלכתי והכללי
עצם המפגש בין בוהלר ואל-חיה הקפיץ את ישראל, ויש לשים לב כי מייד אחרי הפגישה ישראל העצימה את החיסולים בתוך עזה, ובעיקר ראשי עיריות (!) שהיו עלולים להיות התשתית של חמאס בראשות אל-חיה.
השאלה שיש לשאול היא, מדוע איש חמאס שהביע נכונות למסור את הנשק הוא יעד לחיסול. התשובה בגוף הרשימה – חמאס בעזה לא עולה בקנה אחד עם סיסמת הניצחון המוחלט. לא המלחמה קובעת את ההסברה, אלא ההסברה קובעת את המלחמה.
זה מצד הסיבות – וכעת לצד התוצאות, ובראשן – מה יקרה כעת עם החטופים. הדאגה לשלומם אמיתית, אבל יש לשים לב כי עוד בליל החיסול מקור בחמאס אמר לאל-ערבייה הפרו-סעודי, כי חמאס לא ייסוג מן המשא ומתן, כדי "שלא לתת לביבי את מבוקשו". אחרי הדברים האלה שר החוץ של קטאר אמר מפורשות כי קטאר לא נסוגה מתפקידה כמתווכת לסיים את המלחמה.
עדיין מוקדם לקבוע מסמרות. אל-חיה העומד בראש צוות המשא ומתן לא הופיע בציבור. הוא אומנם ניצל כנראה, אבל מן הסתם נפצע. בנו נהרג, וכן ראש לשכתו. מה מצבו המנטלי והפיזי לנהל מו"מ?
מה עם שאר הנהגת חמאס? האם הייתה ביעד? מה קרה לה. יתכן שכלום, אבל אם כך הדבר – למה לא הייתה במקום? בעקבות הניסיון לחסלה – באיזו מידה היא אכן מוכנה לחזור לשולחן המו"מ?
מה עם שאר הנהגת חמאס? האם הייתה ביעד? מה קרה לה. יתכן שכלום, אבל אם כך הדבר – למה לא הייתה במקום? בעקבות הניסיון לחסלה – באיזו מידה היא אכן מוכנה לחזור לשולחן המו"מ?
יש להבין את הודעת חמאס לאל-ערבייה כאיתות לחמאס עזה לשמור על החטופים, כי סיום המלחמה נשאר המטרה העליונה של חמאס בימים אלה. הניסיון לחסל את הנהגת חמאס קטאר החזיר את כובד המשקל להנהגת חמאס עזה, או מה שנשאר ממנה – מפקד העיר עזה המחזיק את החטופים – עז א-דין אל-חדאד.
כלי התקשורת הערביים פרסמו שתי התבטאויות שלו – הראשונה היא שהוא מוכן לעסקה מכובדת, אבל ממש ביום החיסול א-שרק אל-אווסט פרסם פקודה שלו לכוחותיו בעזה להתכונן למלחמה ארוכה וכוללת. לחלוקת הכובד בין ההנהגות בעזה ובקטאר יש כעת משקל, כי בסופו של דבר הקשר בין אל-חיה לחדאד הוא שיקבע, ויש להמתין ולראות איך זה יתפתח.
אבל, בסופו של דבר מי שיקבע זה טראמפ, והוא לא הסתיר את כעסו מן הפעולה של ישראל והבטיח לקטאר כי ניסיונות חיסול על אדמתה לא יישנו.
המקורות הבלתי אמינים בירושלים רמזו כי טראמפ היה בסוד העניין, אבל זה לא עולה מן התגובה הרגוזה של טראמפ. יש להעריך כי נתניהו ניסה לתחמן את טראמפ. מן הסתם סיכם אתו כי יש לנתק את הקשר בין קטאר לאחים המוסלמים, אבל הסתיר ממנו איך הוא יעשה זאת. בחיסול? את זה הוא כנראה הסתיר מטראמפ עד הדקה התשעים.
המקורות הלא אמינים בירושלים רמזו שטראמפ היה בסוד העניין, מה שלא עולה מתגובתו הרגוזה. יתכן שנתניהו ניסה לתחמן אותו וסיכם אתו כי יש לנתק את הקשר בין קטאר לאחים המוסלמים, אך הסתיר כיצד
האם ניסיון החיסול יקרב את טראמפ להחלטה לשים סוף לטרגדיה הזאת? בסופו של דבר הוא היחיד שיכול לעשות זאת, ונקווה שזה מה שיקרה.
פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. מחבר הערכים על הפלסטינים באנציקלופדיה העברית החדשה. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על הבעיה הפלסטינית, וספר בלשנות על שורשי השפה העברית "סיפור שורש". הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" – על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.
פנחס ענברי - מזרח תיכון מסובך במילים פשוטות 