הסכם עם סעודיה או עם סוריה?
Pool via AP
שר החוץ האמריקאי מרקו רוביו, הנשיא דונלד טראמפ, ראש הממשלה בנימין נתניהו והשר רון דרמר בחדר הסגלגל בבית הלבן, 7 באפריל 2025
עכשיו, אחרי סיום המלחמה באיראן, שליח ראש הממשלה, רון דרמר, יצא לשיחות בוושינגטון. על השולחן העסקה הגדולה של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, שמרכזה השלום בין ישראל לסעודיה. עסקה שאמורה להוביל את טראמפ לפרס הנובל המיוחל.
הבעיה – סעודיה לא רוצה בכך.
הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי
מתוך מה שאפשר ללמוד מהתנהגותה של סעודיה בימים אלה, הבעיה שלה היא היעדר אמון בראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו. סעודיה לא רוצה להתקרב אליו, כדי לא להיעקץ על ידו כמו רבים וטובים לפניה.
ממה שאפשר ללמוד מהתנהגות סעודיה בימים אלה – הבעיה שלה עם הסכם שלום עם ישראל היא היעדר אמון בראש ממשלתה, נתניהו. סעודיה לא רוצה להתקרב אליו כדי לא להיעקץ על ידו כמו רבים וטובים לפניה
פרשת הפסקות האש עם חמאס היא רק הדוגמה האחרונה. כבר היה הסכם על השלמת עסקת החטופים עם הפסקת אש קבועה, עם ראשית התפנות אנשי חמאס עם המשפחות שלהם למצרים תחת סידור של טיפול רפואי במצרים. אבל ישראל הפרה את ההסכם, ומצרים מצדה הפסיקה את קליטת אנשי חמאס. בשלב הראשון היה מדובר ב 100 אלף מתפנים. האירוניה היא שפינוי אנשי חמאס היא דרישה בסיסית של ישראל, וכבר החלו לממש אותה – אבל ישראל הפרה את ההסכם שענה על אחת מדרישותיה הבסיסיות.
בעקבות הפרת הפסקת האש האחרונה, גם חמאס לא מאמין לנתניהו, ובכל מקרה דורש שההסכם לא יהיה יותר עם ישראל בלבד אלא עם ארצות הברית. גם ארה"ב תהיה צריכה להוכיח לחמאס שלא תרשה לישראל להפר את ההסכם. היא גם תערוב לחמאס מפני חיסולי ראשיה אחרי מימוש ההסכם.
על פי ההסכם ההוא שהופר – ישראל הייתה מגשימה גם את מטרות המלחמה המוצהרות – פירוק היכולות הצבאיות של חמאס, ושחרור החטופים.
אז מדוע שישראל תפר הסכם שענה על דרישותיה? כי היו לה דרישות עוד יותר חשובות. היו לה מטרות מלחמה שעליהן היא לא הכריזה. למעשה, ניתן לחשוב שמטרות המלחמה המוצהרות הן ספין שנועד לכסות על מטרות המלחמה הלא רשמיות. מטרות שהן "שינוע" – כלשונו של שר האוצר ושר במשרד הביטחון, בצלאל סמוטריץ' – של העזתים דרומה, אל אזורי חלוקת הסיוע.
ומטרות אלו נועדו, על פי אותן הצהרות, לכך שניתן יהיה להקים בצפון הרצועה גוש התנחלויות חדש.
מדוע שישראל תפר הסכם שענה על דרישותיה? כי היו לה דרישות חשובות יותר, מטרות מלחמה שעליהן לא הכריזה. למעשה, נראה שמטרות המלחמה המוצהרות הן ספין שנועד לכסות על המטרות הלא רשמיות
זה מחזיר אותנו לבעיית היסוד – הברית הישראלית-קטארית הקיימת, שמחליפה בפועל את השלום המיוחל עם סעודיה ואף סותרת אותו.
על פי התוכנית הזאת, הלא מוצהרת, אבל כזו שניתן להסיק על קיומה מצעדי הממשלה – עזה תחולק לשניים: הצפון הישראלי, שבו יוקם גוש ההתנחלויות החדש, והדרום שיהיה תחת השפעת קטאר.
זו הסיבה שנתניהו סגר את מעבר רפיח – כדי לחסום את מצרים ואת סעודיה מכל השפעה בעזה, ולהותיר את מעבר כרם שלום כפתח ההשפעה של קטאר בדרום הרצועה.
אז אם סעודיה לא – מה כן? סוריה! כאשר מדברים על הרחבת מעגל השלום כורכים את סעודיה וסוריה בנשימה אחת, אבל הם לא אותה עסקה, אלא הפוכה.
יש להניח כי ישראל תנסה לשכנע את טראמפ להסתפק בהישג הנאה של שלום בין ישראל לסוריה. לשלום הזה יש כמה יתרונות לנתניהו על פני השלום עם סעודיה. בראשם – לאחמד א-שרע, אבו מוחמד אל-ג'ולאני לא אכפת מהפלסטינים, כמו שלקטאר לא אכפת מהם. שנית, תמורת שלום עם ישראל, ג'ולאני יבקש תמורה אמריקאית ואת החרמון, ולא יעלה שום דרישה בעניין הפלסטיני.
הנחת העבודה צריכה להיות, שכדי לתת לסמוטריץ' את חלום ההתנחלויות בצפון הרצועה, נתניהו יסכים להעביר לג'ולאני את החרמון שכבר קיים בידי ישראל.
נשאלת השאלה האם טראמפ יסכים לקבל את ה-second best, את ג'ולאני, במקום את הפרס הגדול – סעודיה. כפי שהדברים עומדים עכשיו – כן. זה הכיוון. אבל האם זה יוביל את טראמפ לפרס נובל? יש להניח שלא.
נתניהו סגר את מעבר רפיח כדי לחסום את מצרים ואת סעודיה מכל השפעה בעזה, ולהותיר את מעבר כרם שלום כפתח ההשפעה של קטאר בדרום הרצועה. אז אם סעודיה לא – מה כן? סוריה?
יש לקחת בחשבון שיש לטראמפ הבטחה סעודית להשקעות של טריליון דולר בארצות הברית, ועדיף לו לבצר הבטחה זאת, כי היא ממשית וקונקרטית מעבר לטקסים כאלה או אחרים בהשתתפות דמויות שהיו חלק מקבוצות הטרור הסלפי במזרח התיכון ומנהיגי נוער הגבעות בישראל.
האם טקס כזה יסלול את דרכו של טרמפ לנובל? ספק, מכאן שאין תחליף לשלום עם סעודיה, וכדי לרצות את סעודיה, נתניהו יצטרך לבלוע צפרדעים שעלולות לסכן את ממשלתו, וטראמפ מבין היטב את הדילמות האלה ומציע לנתניהו את עסקת המאה – ביטול משפטו.
אם נתניהו חושש שהכהניסטים יוליכו אותו לכלא, אז הוא סומך על טראמפ שישחרר אותו מן הסיוט הזה. אבל האם כל זה שווה הסכם שלום עם ג'ולאני במקום עם סעודיה? האם טראמפ יסכים לעשות את כל הוויתורים רק כדי לקבל פרס תנחומים במקום את הפרס הגדול?
למען האמת, נתניהו לא צריך להשתדל הרבה למען ביטול המשפט. "הרכב השופטים" לא מחמיץ הזדמנות להראות שהוא איננו רוצה לשפוט, ושיתפוס כל שביב הזדמנות כדי לפטור עצמו מן המשפט הזה. הנשיא בוז'י הרצוג מתחנן שרק יתנו לו הזדמנות לבטל את המשפט, וכך תעשה גם האופוזיציה "הממלכתית".
החברה הישראלית תעמוד בפני הדילמה – האם בשביל להחזיר את החטופים ולסיים את המלחמה אפשר לתת את מכת החסד למשפט הגוסס.
למען האמת, נתניהו לא צריך להשתדל הרבה למען ביטול משפטו. "הרכב השופטים" לא מחמיץ הזדמנות להראות שאינו רוצה לשפוט, וכי ינצל כל שביב הזדמנות כדי לפטור עצמו מן המשפט הזה
כרגע אנו לא יודעים אם טראמפ יילך על פרס התנחומים במקום על הפרס הגדול. אם אנו יוצאים מנקודת הנחה שבסופו של דבר טראמפ יילך על סעודיה הגדולה ולא על ג'ולאני המסכן – הרי שלא יהיה מנוס, לפחות בשלבים הראשונים, מהסכם דו צדדי נוסף בין ארצות הברית וחמאס, שיפתח את הסכם חיה-בוהלר של חליל אל-חיה ואדם בוהלר.
בשורה התחתונה הסכם חיה-בוהלר דיבר על פירוק חמאס מנשקו במסגרת הסכם,הכולל גם התייחסות לפתרון הבעיה הפלסטינית.
חיה נמצא בקהיר יחד עם גאזי חמד, מעוזריו של איסמעיל הנייה, ובעזה נמצא עוזר אחר של הנייה, אחמד יוסף. אותו אחמד יוסף נתן בשבוע שעבר ראיון מקיף לאל-ערביה, בו חזר על נכונותו לפרק את חמאס מנשקו בהקשר של חידוש הקשר בין חמאס לפתח, והכרה של חמאס בהסכמי אוסלו.
וזה מביא אותנו לחידוד נוסף של עמדות הצדדים. סעודיה, יחד עם הנהגת חמאס עזה, רוצים הסדר הכולל פירוק חמאס מנשקו. ישראל רוצה לסלק את חמאס בכלל ולהביא "חמולות" כמו אבו שבאב.
סעודיה מוכנה לקבל את חמאס, אבל פוליטי, בסגנון חזבאללה בלבנון. קטאר עומדת על המשך "המוקאוומה" – כלומר חמאס חמוש, אבל מוכנה לחלק את עזה בינה לבין ישראל.
סעודיה, עם הנהגת חמאס עזה, רוצים הסדר הכולל פירוק חמאס מנשקו. ישראל רוצה לסלק את חמאס ולהביא "חמולות". קטאר עומדת על המשך "המוקאוומה" – כלומר חמאס חמוש, אבל מוכנה לחלק את עזה בינה לבין ישראל
האם לטראמפ יש את הזמן והעצבים לטפל בכל הסיבוכים האלה? או שהוא "ינחה" cut the bullshit וייתן לסטיב ויטקוף לעשות הסכם נפרד עם חמאס, כשמשפט נתניהו יחד עם "הרכב השופטים" יתאדה ונתניהו "ינחה" את שר הביטחון ישראל כ"ץ לסיים את המלחמה? האם כך יבוא לטראמפ גואל?
פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. מחבר הערכים על הפלסטינים באנציקלופדיה העברית החדשה. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על הבעיה הפלסטינית, וספר בלשנות על שורשי השפה העברית "סיפור שורש". הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" – על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.
פנחס ענברי - מזרח תיכון מסובך במילים פשוטות 