ציר מורג – סלע קיומנו

תמונת המצב של השיחות של ביבי עם טרמפ. השיחה השנייה הייתה בלי הודעה משותפת ובלי הופעה משותפת, אלא הודעה של ביבי לבד.

הדבר מעיד על חילוקי דעות הנובעים מהבדלי הפרספקטיבות של השניים. בעוד ביבי נעול על חזית הפנים, הקושי לשמור על סמוטריץ ובן גביר, את טרמפ זה מעניין רק בהקשר של האם ביבי יעביר את מה שהוא רוצה, אתם או בלעדיהם—זה לא עניינו של טרמפ.

הקושי מגולם במה שקורה בגזרת רפיח, "העיר ההומניטרית" שאיננה אלא מחנה ריכוז "לשנע" את העזתים דרומה בשביל גוש ההתנחלויות של סמוטריץ בצפון הרצועה- במילים אחרות טרנספר שאינו אלא  פשע מלחמה.

כל פרוייקט "הסיוע האמריקני" שאינו אלא ישראלי, לא נועד לתת סיוע, אלא להמריץ את העזתים הרעבים דרומה.  ולצורך זה הוקמה המיליציה של אבו שבאב המתקשה להתמודד עם שאריות הכח הצבאי של חמאס שמזנב בהם, וכל הסיוע ההמוניטרי הופך להיות אסון הומניטרי.

"העיר ההומניטרית" וסלע קיומנו החדש—ציר מורג, נועדו להציל את מה שניתן להציל מתוכנית "השינוע" ואת כבודה של ממשלתו של נתניהו, לפחות עד פגרת הכנסת, שבה יוסר איום הפלת הממשלה.

אז מול גיבוש המזרח התיכון תחת טרמפ, יש הצלת פירוק ממשלת המשיחיים, וביבי כנראה כבר החליט- הוא עם טרמפ, אבל זקוק לזמן כדי ששותפיו יבלעו זאת.

מה היה הסימן הראשון שביבי החליט? ההודעה שהסיוע האמריקני יורחב לצפון הרצועה. הוא לא יורחב, כי אין חמולת אבו שבאב בצפון, ואין מי שיגן על הסיוע חוץ מצה"ל, אבל עצם הנכונות הישראלית פירושה שלא צריך לשנע את העזתים דרומה, וכל פייק העיר ההומניטרית נולד מת.