בלוג זמן ישראל: המתווה האמיתי של ויטקוף

AP Photo/Evan Vucci

סטיב ויטקוף, השליח המיוחד של הבית הלבן למזרח התיכון, עם הנשיא דונלד טראמפ במסיבת עיתונאים במאר-א-לגו במיאמי, 7 בינואר 2025

עד סוף השבוע שעבר שמענו ממקורות ישראליים כי מתווה ויטקוף עסק באפשרות שחמאס ישחרר 11 חטופים. לפי הדיווחים, חמאס סירב ואז ישראל חידשה את המלחמה בעזה.

ובכן, ככל הנראה זה לא בדיוק מה שקרה. סטיב ויטקוף, שליחו של הנשיא דונלד טראמפ לעזה, אוקראינה והסוגיה האיראנית – נתן סדרה של ראיונות מפורטים בארצות הברית, שם פרס בצורה חכמה ועניינית את המתווה האמיתי שלו. מתברר כי חמאס אכן דחה הצעה אמריקאית, אבל לא עכשיו, אלא לפני חודשיים, וכי גם אחרי שחמאס דחה את ההצעה, ביום שאחרי הוא חזר בו מהדחייה וקיבל את ההצעה.

הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי

מסדרת ראיונות של ויטקוף, בהם פרס את המתווה שלו, מתברר שחמאס אכן דחה הצעה אמריקאית, אבל לא עכשיו – אלא לפני חודשיים, וכי גם אחרי שדחה, יום אחר כך חמאס חזר בו מהדחייה וקיבל את ההצעה

אשר להצעה האחרונה, שבעטיה ישראל חידשה את המלחמה, ויטקוף אמר כי חמאס לא הגיבו לה. אומנם "לא הגיבו" זה לא "קיבלו", אבל זה גם לא שהם סתמו את הגולל על ההצעה.

אז מהו מתווה ויטקוף? ראיית עולם אסטרטגית שכוללת הקמת גוש כלכלי מזרח-תיכוני תוך הרחבת ברית אברהם לעוד מדינות. הוא לא נקב בשם סעודיה, אבל איך ניתן להקים גוש כלכלי כזה בלי סעודיה?

החשיבות הגלומה בסיום המלחמה בעזה היא בכך שסוף המלחמה יהיה נקודת הזינוק להקמת הגוש הכלכלי המזרח-תיכוני, שיהווה משקל נגד לאיחוד האירופי. מכאן, שסיום המלחמה הוא אינטרס אמריקאי עליון, ולפיכך ארה"ב מעוניינת לסיים את המלחמה.

כאשר נדרש להשיב מדוע, אם כן, ארצות הברית תומכת בחידוש המלחמה בעזה, ענה ויטקוף כי השוני בין טראמפ לבין ג'ו ביידן נעוץ בכך, שטראמפ ניגש למימוש מטרותיו מתוך עמדה של כוח. וכי זה אמצעי מבחינתו ולא מטרה.

בלי שאמר זאת, התחושה העולה מדבריו היא כי אם הכוונה היא לסיים את המלחמה, הרי שהשלב הבא הוא עסקת חטופים כוללת. אבל אולי זה יקרה אחרי עוד שלב ביניים של הארכת שלב א' לקראת העסקה הכוללת.

את התחושה הזאת היה אפשר לקבל מן הסימפטיה העמוקה שהפגין לכאבם של משפחות החללים והחטופים, שטמנה עקיצה לבנימין נתניהו, אשר אינו זורם עם תחושותיו של עם ישראל בעניין החטופים. כלומר: בניגוד לנשיא טראמפ שלוקח ללב את כאב המשפחות, נתניהו לעומתו, איך לומר, פחות.

החשיבות הגלומה בסיום המלחמה בעזה היא שסוף המלחמה יהיה נקודת הזינוק להקמת הגוש הכלכלי המזרח-תיכוני. גוש, שיהווה משקל נגד לאיחוד האירופי. מכאן, שסיום המלחמה הוא אינטרס אמריקאי עליון

בעניין מה שהובן בישראל כתוכנית הטרנספר של טראמפ – יש להבהיר – ריביירה יוק. הוא לא הזכיר אותה בכלל בראיונותיו. אדרבא, הוא דיבר על מצב בו אזרחי עזה יוכלו לצאת ולחזור כאוות נפשם. הוא דיבר על החשיבות הגדולה בשמירת היציבות של מצרים ושל ירדן. כלומר: הם לא יקלטו את העזתים.

בעניין ירדן, הייתי מוסיף כי בנאום הכתר של המלך עבדאללה הוא דיבר בפירוש על מתווה כלכלי של שיתוף פעולה אזורי יחד עם האחים הפלסטינים.

אבל העניין המרכזי שיש לשים אליו לב הוא ההבדלים העמוקים בין נתניהו לוויטקוף בעניין חמאס. ויטקוף לא שלל את השיחות עם חמאס ואת הישארותו בעזה, אבל רק בתנאי שיוותר על נשקו. אם תרצו – מתווה בוהלר-חיה, בניגוד לדיבור הישראלי על חיסול חמאס.

כאשר נשאל על מדינה פלסטינית, ויטקוף לא שלל את האופציה, אבל הדגיש כי אין לחזור על פתרונות העבר שנכשלו פעם אחר פעם. מכל מקום, בכל הפתרונות לבעיית עזה הוא לא הזכיר את הרשות הפלסטינית בכלל.

וכאן אנו נכנסים לתפיסה הכוללת של ויטקוף לגבי אירגוני טרור – הוא הביא את הדוגמה של מוחמד אל-ג'ולאני בסוריה של מי שהיה אל-קאעדה והיום מנסה לנהל מדינה. זה חל מבחינתו גם על קטאר – היא אומנם מדינה שתומכת באחים המוסלמים, אבל אפשר להוציא אותה מן המעגל של תמיכה בהם, ולהפוך אותה למדינה שתזנח את האחים ותשתלב בעולם הכלכלי החדש שטראמפ מנסה להקים.

ועל המשקל הזה אפשר להוסיף את איתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ'. כזכור, כאשר ביידן תהה בפני נתניהו מה השניים האלה עושים אצלו, נתניהו ענה לו שהוא ישלוט בהם. זה לא קרה. אולי עכשיו, אחרי שכל אחד מהם קיבל את הפינוקים שלו, הם יסכימו ללכת בנתיב של סיום המלחמה, בלי התנחלויות בעזה, ועם הישארותו של חמאס שם. האם גם הם יעברו תהליך מקביל לחמאס, לג'ולאני ולקטאר? אשרי המאמין.

לגבי תוכנית הטרנספר של טראמפ – יש להבהיר – ריביירה יוק. ויטקוף לא הזכיר אותה בכלל בראיונותיו. אדרבא, הוא דיבר על כך תנועתם החופשית של אזרחי עזה ועל חשיבות שמירת היציבות במצרים ובירדן

יש לשים לב כי נתניהו הפסיק לדבר על הניצחון המוחלט, אלא מדבר רק על הניצחון. אצל נתניהו אין סתם. אולי אחרי שייצב את ממשלתו, הוא יתהפך על בן גביר וסמוטריץ'? ואולי על ויטקוף וטראמפ? מי חכם ויידע.

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. מחבר הערכים על הפלסטינים באנציקלופדיה העברית החדשה. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על הבעיה הפלסטינית, וספר בלשנות על שורשי השפה העברית "סיפור שורש". הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" – על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.