התראיינתי אתמול לטלוויזיה הישראלית בערבית והתייחסתי למצב המשא ומתן על החטופים וסיום המלחמה.
אמרתי כי ביבי הוא איש השעה. כעת הוא צריך את גביר וסמוטריץ עד אחרי אישור התקציב. הוא קרוב לוודאי הסביר לנשיא טרמפ כי אם ממשלתו תיפול, ארצות הברית לא תוכל לקדם את תוכניותיה בעזה, ואנו רואים כי אכן טרמפ נתן לו את החבל לייצב את מצבו הפוליטי.
אבל, ביבי מותח את החבל עד הסוף ומנצל את פסק הזמן הזה לממש גם את תוכניותיו להפכה המשטרית.
אבל, מה יקרה אחרי שלביבי תהיה ממשלה? צריך להאזין לויטקוף. הוא אומנם "האשים את חמאס" – כדי לזרום עם ביבי, אבל גם דיבר בפירוש על חמאס "ללא נשקו" כשותף לעזה ביום שאחרי. במילים אחרות—הסכם חיה-בוהלר.
צפיתי שאחרי שביבי יסיים את מלאכת ייצוב הממשלה, על כל הנזקים העצומים למדינת ישראל, יבוא טרמפ שירצה שהוא יגמול לו על כל העזרה שהוא נתן לו.
חזיתי – ואני מקווה שלא טעיתי – שטרמפ ירצה עסקה גדולה של כולם תמורת כולם, וסיום המלחמה. הבחנתי בשינוי בעמדת טרמפ כלפי התוכנית המצרית, והוא פתוח להקשיב לה.
ונקווה שאינני טועה.
פנחס ענברי - מזרח תיכון מסובך במילים פשוטות 