מה שראינו בג'באליה ובחאן יונס אלה שני אירועים שונים לגמרי שהקרינו שתי גישות בעזה, ויש לקחת בחשבון סכסוך פנימי בתוך יישות הטרור של עזה.
מה שראינו בג'באליה זה ניסיון להקרין ממלכתיות, המשך לאירוע המהונדס משבת, אבל הפעם של חמאס לבדה. הם שמו מפה של "פלסטין הגדולה", לומר כי הם לא רק ממשלה של עזה, אלא הם נושאים את עיניהם לפלסטין כולה, וכל מה שקשור לישראל, היא צריכה להיות מודעת שחמאס לא ויתר על המלחמה, והיא צריכה לגזור את יחסה לעזה בהתאם.
לעומת זאת, בחאן יונס ראינו מופע של מיליציות, כלומר: סירוב לעבור לשלב הממלכתיות. כדי להבין את ההקשר ממה באותו יום אמיר קטר ביקר בדמשק אצל "הנשיא שרע", ושר החוץ של קטר אמר כי סוריה סיימה את שלב המהפכה ועברה לשלב הממלכתיות.
הטקס בג'יבאליה הדהד את האירוע בדמשק, ויש לשער כי חוליית הקשר בין דמשק לג'יבאליה הוא חאלד משעל, שהוא היום המנהיג הבלתי מעורער של חמאס, הרבה מעבר לגבולות עזה והגדה, אלא במרחב האזורי.
מכיוון שאיראן היא האוייבת של סוריה הסונית, הרי מה שקרה בחאן יונס, תחת דגלי הג'יהאד האיסלאמי, ראינו סירוב לקבל את "הממלכתיות" של האחים המוסלמים, אלא לדבוק רק בדרך "המוקאוומה" שבה דבקה איראן.
אבל המסר הגדול ביותר, שכיסה על כל "המסרים" של חמאס בג'יבאליה והג'יהאד בחאן יונס שעזה הרוסה, וכל עוד אלה המסרים היוצאים ממנה, הרי היא תישאר בהריסותיה עוד זמן רב.
פנחס ענברי - מזרח תיכון מסובך במילים פשוטות 