אחרי שחיל האוויר ביצע את המתקפה על איראן, שהייתה מוגבלת למטרות צבאיות בלבד, ולקראת המפגש המרובע בקטאר בין ארצות הברית, מצרים, קטאר וישראל כדי לסכם עסקת שחרור חטופים "קטנה" – נשאלת השאלה: האם המלחמה הרב-זירתית של ישראל מתכנסת לקראת סיומה?

יש לשים לדברים שדיווחו עיתונאים אמריקאים אחרי תדרוך עם מזכיר המדינה, האמריקאי אנתוני בלינקן, בעקבות שיחה עם בנימין נתניהו בשבוע שעבר – על פיהם בלינקן קצב לישראל 30 יום להחזיר את היקף הסיוע  לעזה לרמה הנדרשת.

הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי

לדברי עיתונאים אמריקאים אחרי תדרוך עם מזכיר המדינה האמריקאי בלינקן, בעקבות שיחה עם נתניהו בשבוע שעבר בלינקן קצב לישראל 30 יום להחזיר את היקף הסיוע  לעזה לרמה הנדרשת

בלי לומר מה יקרה אם ישראל לא תעמוד בדרישה הזאת, כאשר הודעת הנשיא ג'ו ביידן בדבר אמברגו נשק על ישראל מרחפת באוויר – אם מפענחים את השפה הדיפלומטית של בלינקן לשפת המעשה, הרי שארצות הברית הקציבה לישראל חודש לסיים את המלחמה בעזה.

בלינקן עצמו אמר כי נתניהו התחייב שלא תהיה נוכחות ישראלית בעזה, ופירוש הדבר הוא שארצות הברית איננה מסכימה לתוכנית הישראלית לרוקן את צפון הרצועה מן הפלסטינים.

כמו בלבנון, שבה ארצות הברית תומכת במלחמה של ישראל בחזבאללה אבל לא במדינת לבנון, כך ארצות הברית תומכת במלחמתה של ישראל בחמאס, אבל לא בעזתים.

על מנת להבין את הלכי הרוח בממשל האמריקאי בעניין ישראל, אפשר להקשיב לעיתונאית האמריקאית ממוצא לבנוני, קים גטאס, היושבת בביירות, ואשר יש לה מהלכים בסטייט דיפרטמנט. היא אמרה, כי לדעת הממשל, נתניהו לא רוצה לסיים את המלחמה, אינו מעוניין בעסקת חטופים, וכי הוא מושך את המלחמה בגלל משפטיו הפליליים. כלומר: הממשל האמריקאי משוכנע כי הטענות נגד נתניהו מצד תומכי המחאה בישראל הם אמת לאמיתה. מכאן, אם בלינקן בא לפגוש את נתניהו עם התובנות האלה, קשה לא להאמין שלא השמיע כלפיו איומים כמו אמברגו.

היה עוד דבר חשוב שגטאס אמרה: שהממשל דוחה את התפיסה של נתניהו לפיה ישראל יכולה לעצב מחדש את פניו של המזרח התיכון, וכי לדעת הממשל, על ישראל להיות הרבה יותר צנועה בתפיסת העולם שלה.

לפי גטאס, לדעת הממשל האמריקאי, נתניהו אינו מעוניין בעסקת חוטפים ולא רוצה לסיים את המלחמה בגלל משפטיו. כלומר: הממשל האמריקאי משוכנע שטענות המוחים נגד נתניהו בישראל נכונות

הדברים האלה יכולים להסביר את ההבדלים בין יישום החלטת 1701 על לבנון (הפסקת אש כשחזבאללה לא יורד דרומה מהליטני), לבין החלטת מועצת הביטחון 1559 על פירוק חזבאללה מנשקו. בעוד התיווך הבינלאומי של ארצות הברית וצרפת מדבר על 1701, העמדה של נתניהו היא ליישם את 1559. מה ההבדל? את ההחלטה 1701 אפשר ליישם כעת, כבסיס להסדר מהיר, בעוד 1559 מצריך את המשך המלחמה בלבנון לפרק זמן ארוך יותר.

מכיוון שהנחת העבודה של ארצות הברית היא שנתניהו מעוניין להאריך את המלחמה, הרי שמוקד המאמצים של ארצות הברית הוא דווקא בהחלטה שבשלב הזה היא לא מפרקת את חזבאללה מנשקו. זה יבוא, לדעת המתווכות, בשלבים אחרים, הקשורים בשיקומה של לבנון בידי מדינות המערב – יחד עם סעודיה והאמירויות.

ופה אנחנו נכנסים לסוגיית נמל התעופה של ביירות והמעברים המחברים את לבנון עם סוריה. בעוד שארצות הברית הסכימה להרס המעברים בין סוריה ללבנון, כדי לחסום את חידוש מלאי הטילים לחזבאללה – הרי ביידן הבהיר לנתניהו שנמל התעופה הוא מחוץ לתחום.

מדוע? כי דרך נמל התעופה, סעודיה חוזרת ללבנון עם תוכנית סיוע משלה, וכבר תקעה יתד בו. חזבאללה כמובן לא מוכן לכך, ועל רקע זה יש להבין את ניסיונותיו לתקוף את נמל בן גוריון, מתוך תקווה שישראל תגמול בתקיפת נמל התעופה של ביירות, וכך לחסום את שובה של סעודיה ללבנון.

הדבר דומה לחסימה שחסם נתניהו את מעבר רפיח, כדי למנוע ממצרים, סעודיה, המפרציות ואינדונזיה לבוא לעזה להחליף את חמאס, ועל ידי כך השאיר את חמאס בשלטון. כעת, ארצות הברית הבהירה לו, שלא יעשה בביירות מה שעשה ברפיח.

מכיוון שהנחת העבודה של ארה"ב היא שנתניהו מעוניין להאריך את המלחמה, הרי שמוקד מאמציה דווקא בהחלטה שבשלב הזה היא לא מפרקת את חזבאללה מנשקו

הכניסה של סעודיה ללבנון מבשרת גם את כניסה עתידית לעזה, ויש להניח כי עם ההתכנסות לקראת סוף המלחמה, ישראל תחזיר את מעבר רפיח למצרים.

למה זה חשוב? יש לשים לב לשני דברים: האחד – שר החוץ של איראן הבהיר לנשיא לבנון, שלא יעזו לעשות הסכם על היום שאחרי מלחמת לבנון בלי איראן. לא שאיראן נגד הסכם הסדרה, אבל שלא ייעשה בלעדיה.

לפיכך, מייד אחרי שנודע כי בדוחה עומדת להתכנס פגישה על הסכם חטופים חדש, הודיעו השופרות של איראן בחמאס, ובראשם אוסאמא חמדאן, כי חמאס לא מוותר על הדרישות של יחיא סנוואר. כעת, קטאר צריכה להוכיח כי יש לה גישה לעזה העוקפת את איראן, ופה היא צריכה את בכיר חמאס חליל חיה, אבל גם הוא משפרר עמדות של איראן.

יש לשים לב, כי חיל האוויר הישראלי עקף את שמי מדינות הסונה המיועדות להיות בעלות ברית, וטס מעל מדינות הקשת השיעית – סוריה, עיראק איראן ובכך קבע עובדה חדשה לפיה הקשת השיעית למטה והקשת של חיל האוויר למעלה. ואני בכוונה מדגיש את חיל האוויר, בגלל מאמצי השופרות של נתניהו לגמד את חלקו המכריע של חיל האוויר בניצחון הסופי האמיתי המתקרב.

סעודיה, מייד אחרי השיחות של שר החוץ האיראני בריאד, מיהרה להודיע על תמרוני צי משותפים עם איראן, וזאת על מנת להוציא את עצמה ממשוואת המתקפה על איראן. מדוע, והאם זה סימן לבאות? לא בהכרח. מתקפה על תעשיית הנפט של איראן תביא לידי תגמול איראני על סעודיה.

חיל האוויר הישראלי עקף את שמי מדינות הסונה המיועדות להיות בעלות ברית, וטס מעל מדינות הקשת השיעית – סוריה, עיראק ואיראן. כך קבע את עליונותו, חרף מאמצי השופרות לגמד את חלקו המכריע

כדי להבטיח את הברית הסונית ישראלית למתקפה על מתקני הנפט של איראן ואתרי הגרעין שלה, חייבים לאבטח קודם את סעודיה והמפרציות במערכות חץ ובכל מכלול ההגנות שיש לישראל, וזה לוקח זמן.

אבל, יש להתחיל עם הסרת החסימה של מעבר רפיח בפני בעלות הברית הסוניות של ישראל. לשם כך צריך להסיר עוד חסימה – היהדות הפוליטית בדמות איתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ, ומי שבאמת עומד מאחוריהם – ראש הממשלה בנימין נתניהו, שלא יכול לסיים את המלחמה לפני חידוש משפטו בדצמבר.

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על בבעיה הפלסטינית. הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" – על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.