https://www.youtube.com/watch?v=eRJwgeM9ET4
בעיית ירושלים נולדה עם האיסלאם, כי הנביא מוחמד קבע את ירושלים ככיוון התפילה מתוך שלילה של הכעבה הפגנית, אבל התפייס עם מכה אחר כך, והעביר לכעבה את כל המסורות של הר המוריה על עקדת יצחק, היא עקדת ישמעאל בהקשר המוסלמי.
שבט קורייש של מכה ראה בירושלים תחרות למכה, ולפיכך, הכליף עומר בן אל-חטאב התחייב לפני הארכיבישוף האורתודוכסי של איליא—השם של ירושלים הנוצרית – לשמור על הפרהסיה הנוצרית של העיר, ששמרה על שמה הביזנטי- איליא.
אחרי שמכה איימה על השלטון האומיי של דמשק, יורשי הכופרים שלחמו במוחמד, החזירו את השם הישן אל-קודס, או בית אל-מקדס, שקבע הנביא מוחמד, והכשירו את ירושלים שוב להחליף את מכה.
התעלומה הגדולה היא – איך יכול להיות שאחרי שנביא מוחמד ניבא על ירושלים כל כך הרבה זמן, ירושלים כלל לא נזכרת בקוראן. התשובה היא ככל הנראה, שהכליף השלישי, עות'מאן בן עפאן, בן למשפחת אומייה, מחק את ירושלים כאשר קבע את הנוסח הרשמי הסופי של הקוראן.
אבל, בהיפוך אירוני, כליפי בני אומיה, כאשר החליטו שירושלים תחליף את מכה, החזירו את ירושלים לקוראן, כאשר הם קבעו את המסורות שמסגד אל-אקסא הוא בירושלים, ולא בשמים כמו שקבעו המסורות השיעיות, שלהם אין עניין במחלוקת בין מכה לירושלים.
פנחס ענברי - מזרח תיכון מסובך במילים פשוטות 