החיסול – אירוע מכונן במזה"ת, בהקשרים גלובליים ואף בתוך ישראל

יואב גלנט עם הרמטכ"ל הרצי הלוי וצמרת צה"ל בחמ"ל הפיקוד של חיל האוויר (צילום: מתוך עמוד ה-X של יואב גלנט)

מתוך עמוד ה-X של יואב גלנט

יואב גלנט עם הרמטכ"ל הרצי הלוי וצמרת צה"ל בחמ״ל הפיקוד של חיל האוויר

חיסולו של חסן נסראללה, שנקבר בהריסות מפקדתו בשכונת הדאחיה של ביירות, הוא אירוע מכונן. אירוע שובר שוויון – לא רק במלחמה הזאת בין ישראל לחזבאללה – אלא במזרח התיכון כולו ואפילו בהקשרים גלובליים כמו המלחמה באוקראינה, ואף בתהליכים פנימיים בתוך ישראל.

הדבר הבולט שיש לשים אליו לב הוא, שבניגוד לסבבים הקודמים בין ישראל לחזבאללה, אהדת העמים הערביים הפעם הזאת היא לישראל, בעוד שבעבר הסבבים האלה הגבירו את יוקרת חזבאללה במרחב כולו, והיוו מקור דאגה למשטרים המתונים הסוניים.

הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי

בניגוד לסבבים הקודמים בין ישראל לחזבאללה, אהדת העמים הערביים הפעם נתונה ישראל, בעוד שבעבר הסבבים האלה הגבירו את יוקרת חזבאללה במרחב כולו, והיוו מקור דאגה למשטרים המתונים הסוניים

התופעה הזאת רק מגבירה את סימני השאלה. מדוע ישראל לא ניצלה את הסהר הערבי, כאשר העמים הערביים התחננו לעזרתה נגד ציר הרשע שעליו ראש ממשלתנו אוהב להתפייט, ולא הושיטה להם יד. נקווה שעכשיו זה ישתנה.

האישור שנסראללה חוסל בתוך הריסות מחבואו שובר הקשת השיעית, שעליה טרחו משמרות המהפכה בשנים האחרונות, ועליה בזבזה איראן כל כך הרבה ממון. אחרי שבירת חמאס בעזה, הפגיעה בחות'ים בחודיידה, התפנות חזבאללה מסוריה אחרי פעולת הביפרים – תמונת הסיום של פיצוץ הדאחיה עשויה לסמן את ראשיתו של עידן חדש במזרח התיכון.

לא לחינם שאל האינדפנדט הבריטי במהדורתו הערבית: האם שינוי המזרח התיכון מתחיל בלבנון?

ישראל חייבת להפנות מבט לעמים הערביים שאוהדים אותה, ויש לקוות שכל הדיבורים על כך שאחרי הטיפול בחזבאללה יש לטפל במדינת לבנון – הם לא רציניים. תתרכזו בשיעים ועזבו את לבנון. מן העם הלבנוני יקום המשטר שאחרי חזבאללה, משטר אשר יושיט לנו יד. חזבאללה לא היה רק הסיוט שלנו — הוא היה גם הסיוט של הלבנונים, ואולי יותר.

השמחה בעולם הערבי רק מגבירה את סימני השאלה: מדוע ישראל לא ניצלה את הסהר הערבי, כשהעמים הערביים התחננו לעזרתה נגד ציר הרשע שעליו נתניהו אוהב להתפייט, ולא הושיטה להם יד

השאלה היא מה תעשה איראן. עד כה היא לא עשתה דבר. עד כי עבד אל-בארי עטוואן, העורך הרדיקלי של יומון האינטרנט הנפוץ א-ראי אל-יום, תהה: האם איראן בגדה בנסראללה? הוא התבסס על כך שבכל התגובות של איראן על המכות הקודמות שצה"ל הנחית על חזבאללה – איראן גינתה את ישראל, אבל לא איימה עליה, ועודדה את חזבאללה להמשיך במוקאוומה (התנגדות), אבל לא הבטיחה להיחלץ לעזרתה.

יש לשים לב, שמייד אחרי החיסולים הקודמים של ישראל את בכירי חזבאללה, המנהיג העליון של איראן זימן אליו את ראשי הסונים באיראן ודיבר על חשיבות המוקאוומה. רוצה לומר: הערבים ימשיכו לסחוב את האלונקה של איראן, והיא עצמה תישאר מרחוק.

*  *  *

אבל לחיסולו של נסראללה יש גם השלכות על ישראל. עיקרן הוא שבנימין נתניהו לא בהכרח "הנחה" את הפעולה. על פי עדויות מניו יורק לא ברור אם ידע מראש או הופתע ממועד הביצוע. מכל מקום, כאשר דיווחו לו על הפעולה הוא מיהר לצאת ממסיבת העיתונאים, ויצאה תמונה לפיה הוא מנחה את המתקפה, אבל העט בידו יכולה לרמז שהוא רושם עדכונים ולא בהכרח "מנחה".

ראש הממשלה בנימין נתניהו בעת אישור המתקפה בביירות, 27 בספטמבר 2024

ראש הממשלה בנימין נתניהו בעת אישור המתקפה בביירות, 27 בספטמבר 2024

ברשת הופיעו ספינים, לפיהם נתניהו טמן מלכודת לנסראללה, וכאילו יצא לניו יורק כדי שצמרת חזבאללה תתכנס אצל נסראללה בבונקר ואז תושמד. אבל כל הידיעות ערב הנסיעה היו על כך שנתניהו לא משתף את יואב גלנט "בהתייעצויות" כהכנה לפיטוריו, אז איך הוא יכול היה לתאם את התחבולה הזאת בלי שר הביטחון שלו?

לפי הספינים, נתניהו טמן מלכודת לנסראללה ויצא לניו יורק כדי שצמרת חזבאללה תתכנס ותושמד, אך ערב הנסיעה נתניהו לא שיתף את גלנט "בהתייעצויות", אז איך הוא תיאם את התחבולה בלי שר הביטחון שלו?

וחוץ מזה הגיע הזמן שנכיר קצת יותר טוב את נתניהו. מה שחשוב לו זה לא ש"צה"ל ניצח", בוודאי לא ש"חיל האוויר הקפלניסטי" ניצח, אלא שהוא עצמו ניצח, יחד עם החי"ר "האריות הגיבורים". והנה תמונת הניצחון היא של חיל האוויר, של גלנט ושל הרמטכ"ל הרצי הלוי. וכל זאת כאשר נתניהו לא רק שלא נמצא באתר הצילומים של "הבור" במטכ"ל, הוא אפילו לא בוודאות "הנחה".

נתניהו רץ מהר הביתה כדי להיכנס לפריים. הצטלמת – עשית. לא הצטלמת – לא עשית.

הפעם הזאת – הוא לא הצטלם.

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על בבעיה הפלסטינית. הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" – על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.