מבצע ארנון – מה הלאה?

בעקבות הצלחת פעולת שחרור החטופים בנוסייראת נשארות כמה שאלות לא סגורות לגבי ההמשך בפוליטיקה הישראלית, לגבי עסקת החטופים ומלחמת עזה בכלל.

לכאורה, שיחרור החטופים בפעולה צבאית הפחיתה את סיכויי העסקה. למה לעשות עסקה, אם יש לישראל יכולות צבאיות לשחרר את החטופים ללא עסקה? זה הקוו שאנו מבחינים בבוטים הביביסטיים ברשתות החברתיות. אבל בחינת הפעולה כפי שבוצעה לא מאשר קוו זה.

ראשית, מתברר כי המידע על מיקומם של החטופים היה  ידוע לישראל חודשים לפני הפעולה. כלומר: ישראל הצליחה לחדור מודיעית לתוך עזה, ויש לה שיתוף פעולה מצד העזתים, בין אם מסיבות כלכליות, כעס על חמאס, או חשבונות עבר של מגזרים רחבים בעזה, כמו משפחות שחמאס הרס כי איימו עליו, או שבטי הבדווים, מסיבות דומות.

כדי לתכנן את הפעולה כפי שבוצעה לקח חודשיים, ואם אנו מניחים שיש עוד מידע, וכעת עובדים על התכנון, הרי הזמן הארוך לתכנן ביצוע מוצלח של פעולה אחת מלמד אותנו כי אם ישראל תלך על פתרון מסוג פעולת נוסייראת הרי השבת כל החטופים יקח זמן רב מאוד, ודי בכשלון אחד כדי למחוק את רושם ההצלחה בנוסייראת. במילים אחרות: דווקא הצורך בעסקה הפך רלוונטי יותר, כי פעולת נוסייראת הפכה להיות היוצא מן הכלל המעיד על הכלל.

כל העסקה עומדת על עניין אחד – הפסקת המלחמה. זה שם קוד של סינוואר שישאר בחיים. אף אחד לא רוצה לקבל אותו מחוץ לעזה, וגורלו נחרץ להישאר בעזה, ובעיי החורבות שיצר חייו לא בטוחים כלל ועיקר, מידי העזתים עצמם. נתניהו לא רוצה להפסיק את המלחמה מן הסיבות שכולם יודעים.

סינוואר זקוק לנוסחה שתשאיר אותו בחיים, וביבי זקוק לנוסחה שתשאיר אותו מחוץ לכלא. בלינקן מגיע מחר, וזאת הנוסחה  שהוא צריך להתמודד עמה. הפתרון נראה בתנאי זימונו של ביבי לקונגרס. שם ייקבע עתידו.

מה שיש לשים אליו לב בנוסף הוא הופעת המתח בין נתניהו לדרגים הצבאיים אל מעל לפני השטח. הראשון שהגיב היה שר הבטחון, יואב גלנט, לפני שביבי ימהר לקחת קרדיט, וגלנט לראשונה, לצד ההודעה על הצלחת הפעולה, מתח ביקורת "על אלה" שפוגעים בכוחות הבטחון, והוא התכוון לנתניהו ולשרים הכהניסטים בממשלתו. הבעיה היא שבתרבות שלהם אין דבר כזה "ביקורת עקיפה". אם אתה לא מאשים את ביבי בשמו, ובקולי קולות, כמו לא אמרת כלום.

לעמדה של גלנט יכולה להיות משמעות לגבי החלטת גנץ לפרוש מן הקואליציה, או להישאר. כאשר גנץ העמיד את האולטימטום בשורה התחתונה הוא דרש עסקת חטופים, וקביעת יעדי המלחמה. ביבי מייד דחה את האולטימטום, ושום דבר לא השתנה. למעשה הדרישות של גנץ הם גם הדרישות של גלנט, ושל המטכ"ל. הדילמה היא אם להשאיר את גלנט לבד. בלינקן מגיע מחר, ואני מעריך שיבקש מגנץ להישאר, כי עזיבתו תחזק את בן גביר וסמוטריץ, מה שיקשה מאוד על המשך התמיכה האמריקנית בישראל.

עוד יש לשים לב, כי בכל התודות של ביבי למחלצים הוא השמיט את חיל האוויר. הוא בונה על פילוג חילות היבשה וחיל האוויר, כדי שחיל היבשה "הגיבורים" יתמוך בו, כי על תמיכת הטייסים "האנרכיסטים" הוא לא סומך .

על מנת שלא להשאיר את זירת הקרדיט לצה"ל ולגלנט, ביבי לא היסס להפר את השבת, והשתיקה של החרדים מעידה שהדבק בינם לבין ביבי, ביחוד היום ששאלת הגיוס ומימון הישיבות, הופך להיות קריטי לעתידו של עולם התורה.