למרות ההישגים הטקטיים, כיבוש רפיח הוא אסון אסטרטגי

AP Photo/Evan Vucci

נשיא ארה"ב ג'ו ביידן מתבונן בשעונו, 31 במאי 2024

מן הבחינה הצבאית, צה"ל עושה ברפיח עבודה נהדרת. הוא משלים את משימותיו בלי פגיעה בלתי נחוצה בפליטים שמצאו ברפיח אזור מקלט, מגלה מנהרות, מחסל מחבלים, ועד כה יש לנו ברפיח הצלחות טקטיות חשובות.

אבל מבחינה אסטרטגית כיבוש רפיח הוא אסון, והנשיא ג'ו ביידן נתן לנו בנאומו בסוף השבוע את הסולם לרדת מן השגיאה האסטרטגית הזאת.

הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי

עד כה יש לנו ברפיח הצלחות טקטיות חשובות, אבל מבחינה אסטרטגית כיבוש רפיח הוא אסון, והנשיא ביידן נתן לנו בנאומו בסוף השבוע את הסולם לרדת מן השגיאה האסטרטגית הזאת

מה השגיאה? בכל מלחמה, וביחוד במלחמה כזאת, היינו צריכים לארגן לעצמנו בעלי ברית שיעמדו לימיננו במבחנים שעוד נכונו לנו. על חשיבות בעלי הברית נוכחנו במו עינינו בהדיפת המתקפה עלינו מאיראן.

הברית שארצות הברית טורחת להקים למעננו הוכיחה לנו את חיוניותה. ומה אנחנו עושים? במקום להמשיך מן המקום שאליו הגענו בברית האזורית שנחלצה לעזרתנו, אנו בועטים בה, ומתקדמים לרפיח בניגוד לתחנוני כל בעלי בריתנו, ובראשם ארצות הברית.

במשוואה שבין הישג אסטרטגי של הקמת ברית נגד איראן, אנו רבים עם ארצות הברית ומסכנים את הסכם השלום עם מצרים. בפרובוקציות על הר הבית אנו מערערים את היציבות בירדן, דווקא עכשיו כאשר ירדן מתמודדת מול חתרנות רבת זרועות של איראן, סוריה, השיעים מעיראק, האחים המוסלמים וחמאס.

מה אנחנו חושבים לעצמנו? האם בשביל בית-מדרש משיחי, או בית כנסת על הר הבית, נקבל עזה ענקית במקומה של ירדן? אם לא צבא ירדן, מי יגן על הגבול הארוך ביותר שלנו? איתמר בן גביר? משה גפני? בקיצור, במקום לחזק את הברית האזורית שלנו, אנו מפוררים את מה שיש.

לא זו בלבד. כיבוש מעבר רפיח עשה אותנו בבת אחת לכובש רשמי, שחלים עליו כל חובות צבא כיבוש על פי האמנות הבינלאומיות. אנו כבר מסובכים עם האג, ואנו מתעקשים לטבוע ממש.

הברית שארה"ב טורחת להקים למעננו הוכיחה את חיוניותה. ומה אנו עושים? במקום להמשיך מהמקום שאליו הגענו בברית האזורית שנחלצה לעזרתנו, אנו בועטים בה ומתקדמים לרפיח חרף תחנוני בעלי בריתנו

מעבר רפיח היה כלי ההשפעה העיקרי של מצרים על עזה, ואנחנו נטרלנו אותו. כעת, כל האחריות על הסיוע לעזה וניהול ענייני האזרחים מוטלים עלינו, עם סנקציות בינלאומיות שיושתו עלינו אם לא נעשה זאת.

יש לומר כי מצרים אינם צדיקים. כנופיות שחיתות מצריות העבירו לתוך עזה את אמצעי המלחמה של חמאס. אבל אחרי שקלונם נגלה ברבים היה אפשר להסדיר זאת עמם בשקט בתיווך אמריקאי. השלום עם מצרים הוא נכס שאסור לוותר עליו בגלל "כבוד יהודי", ביחוד לא אחרי שסייענו למצרים להצטייד בצוללות אסטרטגיות.

היה אפשר לבסס את שליטתנו בצפון הרצועה תוך יצירת תוואי פילדלפי חדש במקום נוח לנו. מכיוון שלא ביססנו הישגים שהיו בידינו, דווקא כיבוש מעבר רפיח ייאלץ אותנו לוותר על הכל.

על רקע הצרה הזאת שהמטנו על עצמנו, צריך להבין את נאומו של הנשיא ביידן ואת התוכנית לסיום המלחמה. ביידן כבר פענח את "צופן נתניהו". הוא לקח את התוכנית הישראלית והציג אותה לעיני כל. אם נתניהו חשב שיגיש "הצעה נדיבה שחמאס ידחה", והוא יחכך את ידיו בהנאה, כי הנה "הוא עשה הכל למען העסקה, וחמאס דחה" – הרי שחמאס קיבל את ההצעה ואילו ישראל דוחה את התוכנית של עצמה.

היה אפשר לבסס את שליטתנו בצפון הרצועה תוך יצירת תוואי פילדלפי חדש במקום נוח לנו. מכיוון שלא ביססנו הישגים שהיו בידינו, דווקא כיבוש מעבר רפיח ייאלץ אותנו לוותר על הכל

את השטיקים והטריקים שנתניהו יכול לעשות מול בני גנץ הוא לא יכול לעשות מול ביידן. מזל שיש לנו את ביידן. הוא היחיד שנותן פייט אמיתי למעננו.

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על בבעיה הפלסטינית. הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" – על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.