האם גרמניה תוכל להמשיך לתמוך בנו אם נפתח מרכיבי משטר פשיסטי?
מעיין טואף / לע"מ
ראש הממשלה בנימין נתניהו ושרת החוץ של גרמניה אנאלנה ברבוק במשרד ראש הממשלה בירושלים, 17 באפריל 2024
משלל אירועי השבוע שעבר, הודעת גרמניה כי תעצור את ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו אם יעבור בתחומה אחרי שיוצא צו מעצר נגדו בטריבונל הפלילי בהאג, היא האירוע המכונן האמיתי. אירוע המחייב את ישראל לחשבון נפש, גם על התנהלותה במלחמה, וגם חשבון נפש עמוק יותר – מה הם לקחי מדינת היהודים מן השואה.
איך הגענו לכך שגרמניה, העושה כל שביכולתה כדי לכפר על פשעיה ברצח העם היהודי, מגיעה למצב בו היא מודיעה על מעצר אפשרי של ראש ממשלה ישראלי בגין פשעי מלחמה.
הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי
הודעת גרמניה מחייבת את ישראל לחשבון נפש. איך הגענו לכך שגרמניה, העושה כל שביכולתה כדי לכפר על פשעיה ברצח העם היהודי, מגיעה למצב בו היא מודיעה על מעצר אפשרי של רה"מ ישראלי בגין פשעי מלחמה
נראה כי נקודת ההיפוך חלה בפרשת הצוללות. לגרמניה יש תחושת אחריות לגבי גורלה של מדינתם של שורדי השואה, לפיכך היא רגישה לעסקאות נשק העלולות לסכן את ישראל. והנה, דווקא נתניהו גרם לה למכור למצרים צוללות אסטרטגיות, שהיא לא רצתה למכור להם. יש לשים לב כי בביקור הפרידה של הקנצלרית אנגלה מרקל בישראל, היא פסחה על נתניהו.
במהלך מלחמת עזה, גרמניה נחלצה מייד לעמוד לימין ישראל, לא פחות מן הנשיא ג'ו ביידן. נוכח זאת, מה הייתה רבה תדהמתה כאשר שרת החוץ שלה פגשה את נתניהו כדי להסביר לו את חשיבות הסיוע ההומניטרי לעזה, גם כדי להגן על ישראל מפני הטריבונלים של האג, והוא הזכיר לה את העבר הנאצי של גרמניה. איזה חוסר רגישות. איזו כפיות טובה.
זה לוקח אותנו לצורך של ישראל לברר לעצמה מה הם לקחי השואה עבורה. האם הלקח המרכזי הוא שמכיוון שהיינו חלשים, עלינו כעת להיות חזקים, וזהו? שנדרש יותר כוח? ברור לגמרי שעלינו להיות חזקים, ושאנו נדאג בעצמנו לשמור על העם היהודי ועל מדינתו, ונעשה הכל, אבל הכל, כדי להגן על עצמנו. אבל האם העובדה שביצעו בנו רצח עם, אומרת שמותר לנו להתקרב לתחום החשד ברצח עם של אחרים? האם בגלל טבח העוטף אנו צריכים לעשות דין עמלק בגויים? האם לקח השואה הוא שיש לנו הצדקה להיות פשיסטים בעצמנו?
האם לקח השואה לעם היהודי לא היה צריך להיות הפוך — להיות רגישים יותר מאחרים להפרת זכויות אדם? לסכנת רצח עם של עמים אחרים? עד היום, ישראל והדת היהודית לא התמודדו מול השאלות האלה, מהו הלקח המוסרי, לא רק הפיזי, של שואת העם היהודי.
האם לקח השואה הוא שיש לנו הצדקה להיות פשיסטים בעצמנו? האם לקח השואה לעם היהודי לא היה צריך להיות הפוך — להיות רגישים יותר מאחרים להפרת זכויות אדם? לסכנת רצח עם של עמים אחרים?
האם גרמניה, התומכת בנו כדי לברוח מעברה הנאצי, תוכל לתמוך בנו אם אנו עצמנו נפתח מרכיבי משטר פשיסטי?
יתר על כן, בגלל חוסר היכולת להתמודד עם הלקח המוסרי, הדתי, של השואה, דווקא בישראל התחוללה זילות של זכר השואה, עד כי יום השואה הבינלאומי היה היום המתאים ביותר לליכוד לעשות את חגיגות הלאומיאדה באילת.
אי אפשר לומר כי המארגנים, ובראשם מירי רגב, לא ידעו מה הם עושים, כי אירגוני הניצולים התריעו, ודרשו את ביטול האירוע. יצא שביום שהעולם התייחד עם זכר השואה, באילת הליכוד חגג.
האם זה עולה בקנה אחד עם עוד מגמה בזויה בליכוד, להעליב ולפגוע בניצולי השואה, כחלק ממדיניות השיסוי והפילוג שהנהיג ראש הליכוד, ואומצה בשמחה בידי ראשי הפעילים? למשל, איציק זרקא, שהביע שמחה על רצח המיליונים?
וזה לא איציק זרקא לבדו. מדובר ברבים בליכוד.
האם גרמניה, התומכת בנו כדי לברוח מעברה הנאצי, תוכל לתמוך בנו אם נפתח מרכיבי משטר פשיסטי? יתר על כן, בגלל חוסר היכולת להתמודד עם הלקח המוסרי של השואה, דווקא בישראל יש זילות של זכר השואה
בגרמניה, איציק זרקא היה נעצר. בישראל הליכוד עשה עוד "תרגיל" – כאילו סילקו אותו, אבל לא סילקו אותו. חילול זכר השואה הוא כבר נורמטיבי בישראל, ובגרמניה שמים לב לכך.
פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על בבעיה הפלסטינית. הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" – על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.
פנחס ענברי - מזרח תיכון מסובך במילים פשוטות 