מדינת יהודה
מהטוויטר של איתמר בן גביר
איתמר בן גביר משתתף בחלוקת נשק לכיתת הכוננות של המשטרה בקריית מלאכי
אחת ההתפתחויות המטרידות, שלא נָתַנּוּ לה את תשומת הלב הראויה, היא הודעת ארצות הברית כי תטיל סנקציות על "מתנחלים קיצונים שתקפו פלסטינים", אחרי שציפתה שישראל תעניש אותם, וזה לא קרה.
הודעה זאת עלולה להתברר כציון דרך במעמדה של ישראל, לא רק בעיני ארצות הברית, אלא בכלל.
הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי
אם מערכת המשפט בישראל לא מסוגלת להתמודד עם נערי הגבעות, אז מישהו אחר צריך להתמודד עם האתגר, ובכלל זה הטריבונל של האג. זה עלול להתרחב למתנחלים וחלילה להגיע גם לחיילי צה"ל. אם מערכת המשפט של ישראל כל כך חלשה, זה לא רע רק לישראל פנימה, אלא משתקף גם החוצה ונוגע למעמדה בעולם.
אם מערכת המשפט בישראל כ"כ חלשה ולא מסוגלת להתמודד עם נערי הגבעות – מישהו אחר צריך להתמודד עם האתגר, ובכלל זה הטריבונל של האג. זה עלול להתרחב למתנחלים ולהגיע גם לחיילי צה"ל
האתגר שארצות הברית מציבה לבנימין נתניהו נוגע גם למערכת הפוליטית. בגלל חלוקת הנשק הפרועה של איתמר בן גביר, שר בכיר בקואליציה של נתניהו, ארצות הברית הודיעה על עצירת משלוח של כלי ירייה למשטרת ישראל.
הקמפיין של בן גביר פוגע בביטחון: ארה"ב מימשה את האיום ומעכבת נשק לישראל
האמריקאים עצרו משלוח של 4,500 רובים לכיתות כוננות מחשש שהנשק נועד לחמש מתנחלים, במסגרת קמפיין פוליטי שמנהל השר לביטחון לאומי ■ יצואנים הונחו לעצור את מכירות ומשלוח רובים שיועד לישראל. https://t.co/jjQg1nZD9z— Amit Choen (@ChoenAmit) November 21, 2023
אבל הדברים חמורים הרבה יותר. הואיל ונתניהו מסרב לומר לארצות הברית מהן מטרות המלחמה, ומשאיר לה לנתח אותן לבד, מתברר שמבחינת ארה"ב יש רק דרך אחת להבין את מטרת המלחמה – להקים את מדינת יהודה על חורבות מדינת ישראל.
את זה האנליסטים האמריקאים יכולים להסיק מניתוח התקציב שהוגש בעיצומה של המלחמה לאישור הכנסת. זה לא רק תקציב ביזה, אלא תקציב שמפרט את יעדיה של ישראל (שם זמני) לעידן של אחרי המלחמה.
ישראל (שם זמני) תעסוק בפיתוח התודעה הדתית היהודית, תעודד את הגרעינים התורניים ותילחם בהתבוללות. כלומר: במקום לשקם את ישראל היא תקים את מדינת יהודה על חורבותיה.
אם חשבנו שההדתה של כיכר דיזנגוף בשמחת תורה ירדה מן הפרק, התקציב החדש מבשר הגברה של ההדתה הזאת, דווקא בריכוזים חילוניים, והכי חמור – זורה מלח על פצעי הקיבוצניקים השקועים עמוק בטראומה משמחת תורה השחורה.
ישראל (שם זמני) תעסוק בפיתוח התודעה הדתית היהודית, תעודד את הגרעינים התורניים ותילחם בהתבוללות. כלומר: במקום לשקם את ישראל היא תקים את מדינת יהודה על חורבותיה
יש לשים לב לזעקת רם שפע, אחראי השיקום של התנועה הקיבוצית – על כוונת הממשלה ליישב את העוטף בגרעינים התורניים. ההזנחת וגם ירשת?
הצעד שנקטה ארצות הברית מאותת, כי בעלת בריתה היא מדינת ישראל. מדינת יהודה נושקת למדינת טרור, שלא מקובלת עליה, והוא תסיר את חסותה ממנה.
כאשר אנו מדברים על נתניהו, אין אצלו עמדות מוחלטות. הכל פרי מצב נתון, ומניפולציה מוגדרת. כרגע התרגיל הוא לגייס את הבייס בתבהלת הפייק של מדינה פלסטינית מצד אחד, ונטיעת תקווה במימוש ההדתה מצד שני. הוא בונה על כך שהם כבר שכחו את פייק סיפוח בקעת הירדן, כדי שיתפתו לפייק החדש של מדינה פלסטינית.
אנו כבר רואים לכך ציוני דרך בעזה עצמה, כמו למשל פתיחת בית חב"ד בעזה, שלא יכול היה להתממש בלי אישור משרד הביטחון. בית חב"ד בעזה הוא הסנונית הראשונה לשיבה לגוש קטיף, אשר שותפיו של ביבי ל'מדינת יהודה" לא מסתירים אותה.
מול עמוס הוכשטיין שעושה ימים ולילות כדי לפתוח דלת לישראל בברית הסונית מול איראן, מטרת המלחמה האמיתית של ארצות הברית – בן גביר, בצלאל סמוטריץ' ואורית סטרוק היא לסגור את ישראל בגטו חדש שייקרא "מדינת יהודה".
לנתניהו אין עמדות מוחלטות. הכל פרי מצב נתון, ומניפולציה מוגדרת. כרגע התרגיל הוא לגייס את הבייס בתבהלת הפייק של מדינה פלסטינית מצד אחד, ונטיעת תקווה במימוש ההדתה מצד שני
יש לשים לב גם לתקציב המיועד למלחמה בהתבוללות. מכיוון שלא מוכרת תופעה שיש להקצות לה תקציבים ולעצור אותה – תופעה של יהודים העומדים לפני המרת דת לנצרות או לאסלאם – הרי שיש לחפש משמעות נסתרת, חוץ מכמובן מהר שלל חש בז.
כאן אנו נוגעים באיום האמיתי על מכונני מדינת יהודה, והוא החיבור בין החילונים שהם "השמאל" לבין הלא-יהודים, ובעיקר ערביי ישראל.
לאכזבתם של מכונני מדינת יהודה, ערביי ישראל לא נגררים לפרובוקציות לחזור ל"פרעות תשפ"א", יתר על כן, הבדואים בנגב מדברים על "העם הישראלי". זאת ההתבוללות, שמדינת יהודה לא תוכל לקבל.
ואם לשפוט על פי התקציב שהם מעבירים, הם כבר מכינים את הכלים לסכל האיום של השתלבות ערביי ישראל במדינה. חלום הדורות שלנו הוא סיוט הדורות שלהם. הם מגוייסים לממש את "ערכיהם", ומה איתנו?
פנחס ענברי הוא חוקר בכיר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה לענייני המזרח התיכון ועיתונאי. הוא גם סופר ותסריטאי. ספרי העיון שחיבר עוסקים בבעיה הפלסטינית, והרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האיסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.
פנחס ענברי - מזרח תיכון מסובך במילים פשוטות 