בתוך כל האופטימיות הקוסמית הזו, יש נקודה אחת שיהיה קשה מאוד להתגבר עליה: הדרישות של חמאס. הפרשן והמזרחן פנחס ענברי מעריך שלמנהיג חמאס בעזה יחיא סינוואר מתאים מאוד כרגע לעסוק בשיקום כלכלי של הרצועה. סיפור הגז מעניק לעזתים אופק שמזמן לא היה להם, וצובע את המנהיגות של סינוואר באופק קצת יותר ורוד. לכן, אומר ענברי, "סינוואר מאפשר למצרים. אבל השאלה היא אם יש בכוחו להתגבר על האופוזיציה הפנימית בעזה, המונהגת בידי אישים כמו פתחי חאמד או נאמניו של אסמאעיל הנייה, שסינוואר לא בא להם טוב בעין. אם סינוואר ירגיש שיש בכוחו להתגבר עליהם, הוא ילך על זה. אבל המכשול העיקרי העומד בפניו הוא קבלת רמאללה כריבון בעזה, וכרגע זה נראה לי מכשול בלתי עביר". להערכה של ענברי יש אסמכתאות מוצקות. ב־2018 הגיע לביקור נדיר בעזה ראש ממשלת הרשות הפלסטינית ראמי חמדאללה. למרות מעמדו כאורח הוא היה קורבן לניסיון התנקשות. בין השותפים לאותה תקרית היה גם בכיר חמאס פתחי חאמד, הנמנה עם המתנגדים לפיוס עם פת"ח וקורא לחידוש המלחמה עם ישראל.
Enter
פנחס ענברי - מזרח תיכון מסובך במילים פשוטות 