בלוג זמן ישראל: 40 שנה אחר מלחמת לבנון ה-1, השלכותיה עדיין כאן

כוחות צה"ל בלבנון במלחמת לבנון הראשונה (צילום: מיקי צרפתי / דובר צה"ל)

מיקי צרפתי / דובר צה"ל

כוחות צה"ל בלבנון במלחמת לבנון הראשונה

40 שנה למלחמת לבנון הראשונה, שפרצה באוקטובר 1982. נראה כי ישראל עדיין לא הבינה ועדיין לא הפנימה מה קרה באמת במלחמה השנויה במחלוקת הזאת. כמי שהיה מגוייס במלחמה הזו וסיקר אותה כעיתונאי, אני מרשה לעצמי לספק כמה תובנות משלי. מה היו מטרות המלחמה האמיתיות, היכן ישראל טעתה, ומה משמעות הטעות עד היום.

כמי שהיה מגוייס במלחמת לבנון הראשונה, שפרצה לפני 40 שנה, וסיקר אותה כעיתונאי, אני מרשה לעצמי לספק כמה תובנות משלי על מטרות המלחמה האמיתיות, היכן ישראל טעתה, ומה משמעות הטעות עד היום

ראשית, השם מלחמת לבנון קצת מטעה. המלחמה התחוללה בארץ הארזים, אבל מטרות המלחמה היו ביהודה ושומרון. אם משחזרים לאחור את המצב המדיני, הרי דרום לבנון הייתה שקטה יחסית. אש"ף שלט שם, ודווקא אז דאג שלא לירות קטיושות על ישראל.

מה שעניין את ראשי המדינה באותם ימים, ראש הממשלה דאז מנחם בגין, שר הביטחון דאז אריאל שרון, והרמטכ"ל דאז רפאל איתן (רפול) לא היה לבנון. מה שעניין אותם זה איך לספח את יו"ש לישראל, או לפחות לשחרר את ישראל מן המגבלות על מפעל ההתנחלויות.

ישראל התעניינה בלבנון לא בגלל לבנון, אלא בגלל אש"ף אשר חסם את אפשרויות ישראל ביו"ש.

הסיכוי לכונן שלום עם לבנון היה מאוד מפתה, אבל רק בונוס למטרה האמיתית – לחסל את אש"ף, כולל את ערפאת. הזחילה לביירות לא הייתה "שולל" מצד שרון, אלא נעשה בכוונת מכוון, כי רק בתוך ביירות אפשר היה לממש את מטרות המלחמה.

בגין חי בהזיה כי המרונים יכולים לתת שלום לישראל, ושרון חי בהזיה ממש מטורפת – לגרש את הפלסטינים מלבנון לסוריה, ומשם סוריה תגרש אותם לירדן, ואז הפלסטינים יקימו מדינה פלסטינית בגדה המזרחית, וישראל תספח את הגדה המערבית.

השם מלחמת לבנון קצת מטעה. המלחמה התחוללה בארץ הארזים, אך מטרותיה היו ביו"ש. אם משחזרים את המצב המדיני, הרי דרום לבנון הייתה שקטה יחסית. אש"ף שלט שם, ודאג אז לא לירות קטיושות על ישראל

איפה היו זרועות המודיעין של ישראל כדי להרגיע את הפנטזיות של שרון? איפה הם היו כדי לומר לבגין ששלום עם לבנון הוא משימה גדולה על כתפיהם הדקות של הפלנגות?

הוויכוח על 40 הק"מ היה לצורך טקטי. לא היה נבון מצד ישראל להכריז על מטרת המלחמה האמיתית. 40 ק"מ – את זה האמריקאים יכלו לבלוע. מתחילים ב-40 ק"מ, ומתגלגלים לביירות.

חוסר ההבנה מה קורה בגדה גרם לטעות בהבנת המצב הפוליטי בלבנון. בגדה שלטה הוועדה להכוונה לאומית, שהייתה פרו סורית, ועשתה בעיות קשות לאש"ף. למעשה היא חסמה את כניסת אש"ף לגדה. אבל בישראל לא הבינו את טיבה של הוועדה הזאת, שעמד בראשה ראש עיריית שכם, בסאם שכעה, שהיה חבר רשום במפלגת הבעת' הסורית.

https://platform.twitter.com/embed/Tweet.html?creatorScreenName=http%3A%2F%2Finbari_pinhas&dnt=true&embedId=twitter-widget-8&features=eyJ0ZndfdHdlZXRfZWRpdF9iYWNrZW5kIjp7ImJ1Y2tldCI6Im9uIiwidmVyc2lvbiI6bnVsbH0sInRmd19yZWZzcmNfc2Vzc2lvbiI6eyJidWNrZXQiOiJvbiIsInZlcnNpb24iOm51bGx9LCJ0ZndfdHdlZXRfcmVzdWx0X21pZ3JhdGlvbl8xMzk3OSI6eyJidWNrZXQiOiJ0d2VldF9yZXN1bHQiLCJ2ZXJzaW9uIjpudWxsfSwidGZ3X3NlbnNpdGl2ZV9tZWRpYV9pbnRlcnN0aXRpYWxfMTM5NjMiOnsiYnVja2V0IjoiaW50ZXJzdGl0aWFsIiwidmVyc2lvbiI6bnVsbH0sInRmd19leHBlcmltZW50c19jb29raWVfZXhwaXJhdGlvbiI6eyJidWNrZXQiOjEyMDk2MDAsInZlcnNpb24iOm51bGx9LCJ0ZndfZHVwbGljYXRlX3NjcmliZXNfdG9fc2V0dGluZ3MiOnsiYnVja2V0Ijoib2ZmIiwidmVyc2lvbiI6bnVsbH0sInRmd190d2VldF9lZGl0X2Zyb250ZW5kIjp7ImJ1Y2tldCI6Im9mZiIsInZlcnNpb24iOm51bGx9fQ%3D%3D&frame=false&hideCard=false&hideThread=false&id=1153382221698490368&lang=en&origin=https%3A%2F%2Fwww.zman.co.il%2F327445%2F&sessionId=ff786914272ee7edb9285675256684990e10ed4e&siteScreenName=zmanisrael&theme=dark&widgetsVersion=b7df0f50e1ec1%3A1659558317797&width=550px

בישראל זיהו את בסאם שכעה כ"תומך אש"ף", ומכאן שלא זיהו את שיתוף האינטרסים בין ישראל של בגין-שרון-רפול לבין אסד בבלימת אש"ף. כך גם דיכוי הוועדה להכוונה לאומית, והטרור היהודי שהופעל נגדם ופצע אותם, זה מה שפתח את השער לערפאת. 

איפה היו זרועות המודיעין של ישראל כדי להרגיע את הפנטזיות של שרון? איפה הם היו כדי לומר לבגין ששלום עם לבנון הוא משימה גדולה על כתפיהם הדקות של הפלנגות?

מכיוון שלא זיהו את שיתוף האינטרסים עם סוריה בגדה, לא זיהו אותו גם בלבנון. סוריה קראה נכון את מטרת המלחמה של ישראל – ופינתה לה את הדרך. היא קיוותה שישראל תעשה לה את העבודה. אחרי שישראל נכשלה, סוריה לחמה באש"ף בעצמה.

סוריה הופתעה שישראל תקפה אותה והפילה מסוקים שלה בבקעת הלבנון, ואז סוריה עיבתה את מערך הטילים שלה אבל לא תקפה את ישראל.

בסופו של דבר סוריה הפכה את השולחן על ישראל ברצח בשיר ג'ומייל מנהיג הפלנגות, ואחר כך סיבכה את ישראל בטבח סברה ושתילה.

ישראל הואשמה בטבח המזעזע, אבל איפה היו כל זרועות המודיעין של ישראל כדי לספר את האמת, שטבח סברה ושתילה היה נקמה מרונית על טבח שעשה אש"ף בעיירה הקתולית השלווה דאמור ב-1976? מפקד הפלנגות, אילי חובייקה, איבד את משפחתו בדאמור ופיקד על חוליית נוקמים ושמה "דאמור". כאשר ביצע את טבח סברה ושתילה כבר היה סוכן סורי, ועשה זאת בברכתם.

איפה היו כל מומחי המודיעין לומר מיד – סברה ושתילה הייתה נקמה קתולית על דאמור. ישראל הייתה מעורבת בגלל טיפשות ולא בגלל זדון. על חלקה של סוריה למדנו באיחור, אבל ברגע שידענו זאת, היינו חייבים לומר זאת לעולם.

בשורה התחתונה, הנהגה פוליטית נאיבית במקרה הטוב, הוזה הזיות במקרה הרע, לא נעצרה בידי מערכת בטחון רופסת וחששנית.

מה הייתה התוצאה? סילוק אש"ף מלבנון פינה את הדרך לסוריה ואח"כ לאיראן. על חורבות אש"ף נבנה החזבאללה. ערפאת שפונה מביירות מצא את עצמו ברמאללה.

מערכת ביטחון רופסת וחששנית לא עצרה הנהגה פוליטית נאיבית במקרה הטוב והוזה במקרה הרע. סילוק אש"ף מלבנון פינה דרך לסוריה ואז לאיראן. על חורבות אש"ף נבנה חזבאללה, וערפאת פונה מביירות לרמאללה

היה נוח לנו יותר לטפל באש"ף בלבנון מאשר בביתנו פנימה. וחולשת המערכת הישראלית, כפי שהתגלתה במלחמה השנויה במחלוקת ההיא, רק הלכה והחמירה עם השנים, עד כי מערכת ביטחונית מפוארת שהייתה מודעת ל"גברת" המנהלת את העניינים לא קמה בה הרוח לקום ולומר: עד כאן!

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה לענייני המזרח התיכון ועיתונאי. הוא גם סופר ותסריטאי. ספרי העיון שחיבר עוסקים בבעיה הפלסטינית, והרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האיסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.