הופעתי אתמול 3.3.22 לפני קציני משטרה בירושלים ודיברנו על המצב בבירה. אמרתי כי הר הבית הוא המקור לסכנה והוא גם המפתח לפתרון. ישראל קיבלה על עצמה בהסכם השלום עם ירדן, ובהסדרי הסטטוס קוו עם הווקף המוסלמי, לשמור על בטחון רחבת המסגדים. זאת אחריות חסרת תקדים בהיסטוריה היהודית שמוסד מוסלמי כמו הווקף, וממלכה ערבית, כמו ירדן מבקשים מישראל תפקיד כזה במקום כל כך חשוב לאיסלאם, אבל ישראל לא עמדה בציפיות. תחילה הרשתה לראיד סלאח להקים את המסגד באורוות שלמה, ואחכ נתנה רוח גבית לקבוצות יהודיות לשנות את הסטטוס קוו בכך שהתחילו להתפלל בהר.

הסכם הסטטוס קוו קבע כי רחבת המסגדים כולה שייכת לאיסלאם והכותל המערבי כולו שייך ליהדות, וכי היהודים יכולים לעלות על ההר כבבקרים ולא כצליינים.

ערעור הסטטוס קוו היא מעצים כוח בסכסוכים האחרים בירושלים כמו שער שכם ושיח' ג'ראח. כל עוד הסטטוס קוו על הר הבית נשמר פחות או יותר, חרף הלחצים מן הצד של הקבוצות היהודיות, והתנועה האיסלאמית הצפונית, ישראל יכלה לקבוע עובדות בשער יפו ובשער האשפות, אבל כעת, הנוער הערבי קם להגן על שער שכם, כדי שלא יסולק גם משם, כאשר ברקע המצב המתוח על הר הבית.

יש הבדל גדול בין שער שכם לבין שיח' ג'ראח. בעוד בשער שכם זאת התעוררות אותנטית של שבאב להגן את הספסלים שלהם מול השער, והם סילקו מן המקום את כל הגורמים הפוליטיים שניסו לבחוש בקדרה, הרי שיח' ג'ראח הפכה להיות זירת התערבות פוליטית של הכל בכל, ובעיקר השמאל והימין בישראל בנוסף לתנזים פתח וגורמי שמאל פלסטיניים.

תנזים פתח מנע הסדר של המשפחות עם ישראל, ולפיכך אין מנוס שישראל תפעיל מכבש לא פחות מאיים מפתח, ואני בעד סילוק משפחות על פי פסק דין, הנכנעות לפתח.

יחד עם זאת, יש לתקן את החוק, שכן החוק הנוכחי מכיר בזכויות הבעלות של יהודים מלפני מלחמת השחרור ולא מכיר בזכויות הערבים על רכושם במערב העיר. מקרה שיח' ג'ראח מדגים את הקושי בחוק הזה שכן המשפחות הערביות שהשתכנו בבתי היהודים, שהיו נכסי נפקדים בימי ירדן, הם פליטים ממערב העיר, וכעת מתעוררת שאלת הצדק- אם לקחו להם את הבתים, מדוע אותם מפנים ולא את היהודים שהשתכנו בבתים שנטשו בקטמון ובטלבייה? מכיוון שלא בא בחשבון לפנות את היהודים ממערב לעיר, יש לתקן את החוק בכך שיכיר במצב הקיים של משפחות פליטות במערב העיר תחת הגדרה כזאת או אחרת.

אבל קודם כל יש לשקם את הסטטוס קוו על הר הבית, כדי לייצב את המצב בעיר שכן הערבים של ירושלים עדיין מעדיפים לחיות עם ישראל, ולא עם רמאללה, וגם לשיקום היחסים עם ירדן יש חשיבות אסטרטגית מן המעלה הראשונה.