מאבק עממי במקום התקרבות לישראל

פלאש90מחמוד עבאס (אבו מאזן)

חילופי הממשלה בישראל נתנו לרשות הפלסטינית הזדמנות שלא היתה לה הרבה שנים, ליצור קשר חיובי של הידברות עם ממשלת ישראל. אומנם לא עם ראש הממשלה בנט או האגף הניצי בממשלה, אבל עם גורמי השמאל כמו מרצ ומפלגת העבודה. ואכן, מגעים כאלה התקיימו והייתה שיחת טלפון מתוקשרת בין ראש הרשות הפלסטינית אבו מאזן, והנשיא החדש יצחק הרצוג.

חילופי הממשלה בישראל נתנו לרש"פ הזדמנות שלא היתה שנים, ליצור קשר חיובי של הידברות עם ממשלת ישראל. אומנם לא עם רה"מ בנט או האגף הניצי בממשלה, אבל עם גורמי השמאל

אירופה ומצרים עודדו את רמאללה ללכת בכיוון של פתיחת ערוצים עם אותם חוגי מפלגות השמאל בישראל, הפתוחות לנושא הפלסטיני.

לא היה מדובר בפתיחת ערוץ של משא ומתן מדיני, שהרי היה ברור שזה יפיל את הממשלה מיד, אלא בצעדים לשיפור האווירה ובעיקר לאפשר פתיחת ערוצים לשיקום עזה מסבב המלחמה האחרון, שלא לדבר על הסדרת היחסים בין עזה לישראל, כאשר מי שמוביל את ההסדרה הזאת היא רמאללה.

פירוש הדבר היה יצירת מתכונת לשיקום עזה תחת המטריה של הרשות הפלסטינית, באופן שיסייע לחבר מחדש את עזה עם הגדה – משאת נפשה של אירופה. כל זאת כדי להחזיר רלוונטיות לחזון המדינה הפלסטינית, ולתהליך שלום, כאשר הנסיבות בישראל יאפשרו זאת.

אבל זה לא קרה.

על פי מקורות ברמאללה אבו מאזן היה מוכן לעשות זאת, והיה ברור כי לצורך זה היה עליו להחליף את ראש הממשלה, מוחמד שתייה, ואת שר החוץ, ריאד מאלכי, שכל מה שעניין אותם זה איך להציק לישראל. ואכן ממשלה חדשה ונוחה לישראל הורכבה בראשות זיאד אבו עמרו שמוצאו מעזה – כלומר: קריצה גם לכיוון פיוס עם חמאס.

אבל מתברר כי זקני פת"ח עמדו על הרגליים האחוריות כדי לסכל את "המזימה". ממשלת זיאד אבו עמרו לא הוקמה בסופו של דבר. בלי "מאבק בישראל" הם לא יכולים. גם לטישת העין של חמאס לגדה הכריחה את זקני פתח לדבוק בעמדותיהם, ובעצם הכריחו את אבו מאזן לוותר על התכנית.

במקום התקרבות לישראל, הם החליטו על החרפת המאבק העממי, ושאר הצעדים נגד ישראל באו"ם, אבל ככל הנראה הקורבן הראשון להחלטות של פת"ח יהיה אובדן הסיכוי למצוא פתרון לבעיית שיח' ג'ראח.

אבו מאזן היה מוכן להתקרבות לישראל, אך זקני פת"ח החליטו על החרפת המאבק העממי ועל הצעדים נגד ישראל באו"ם. נראה שהקורבן הראשון להחלטותיהם יהיה אובדן הסיכוי לפתרון בעיית שיח' ג'ראח

בית המשפט נתן פתח מכובד לסיים את הפרשה בכבוד – להשאיר את הפלסטינים בבתיהם תחת נוסחה משפטית כזאת או אחרת. אבל ברמאללה בחנו את הפשרה, וככל שידוע לנו – דחו אותה.https://platform.twitter.com/embed/Tweet.html?creatorScreenName=http%3A%2F%2Finbari_pinhas&dnt=true&embedId=twitter-widget-0&features=eyJ0ZndfZXhwZXJpbWVudHNfY29va2llX2V4cGlyYXRpb24iOnsiYnVja2V0IjoxMjA5NjAwLCJ2ZXJzaW9uIjpudWxsfSwidGZ3X2hvcml6b25fdHdlZXRfZW1iZWRfOTU1NSI6eyJidWNrZXQiOiJodGUiLCJ2ZXJzaW9uIjpudWxsfSwidGZ3X3NwYWNlX2NhcmQiOnsiYnVja2V0Ijoib2ZmIiwidmVyc2lvbiI6bnVsbH19&frame=false&hideCard=false&hideThread=false&id=1422465183193182246&lang=en&origin=https%3A%2F%2Fwww.zman.co.il%2F242636%2F&sessionId=78d691469fbbd38d0c2825cbb44804c5670f9f92&siteScreenName=zmanisrael&theme=dark&widgetsVersion=1890d59c%3A1627936082797&width=550px

אם הולכים על מאבק עממי, הרי החזית בשיח' ג'ראח היא הזדמנות שאי אפשר לוותר עליה.

אילו הרשות היתה הולכת לקראת היד המושטת של השמאל בממשלה, היא מן הסתם היתה מסכימה לפשרה. אבל לא זה הרוח הנושבת ברמאללה, וחבל.

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה לענייני המזרח התיכון ועיתונאי. הוא גם סופר ותסריטאי. ספרי העיון שחיבר עוסקים בבעיה הפלסטינית, והרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האיסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.