התראיינתי הלילה לרדיו סווא על ההודעה הפרובוקטיבית של לבנון על הרחבת שטח המים הריבוניים שלה בים התיכון על חשבון ישראל, ואמרתי כי ללבנון יש בעיה כללית של גבולות לא מוכרים. סוריה לא מכירה בגבולותיה, וכאשר האום סימן את הגבול עם ישראל, וישראל ויתרה על שטחים לטובת לבנון על מנת שיהיה גבול מוכר, אחרי שהגבול אושר וסומן בידי האום, בא חיזבאללה עם התביעה לחוות שבעא ומנע מלבנון גבול מוכר ראשון.
מדוע חיזבאללה לא רוצה שללבנון לא יהיו גבולות מוכרים? על מנת לשמר את טענת ה"מוקאוומה" — "ההתנגדות". כי אם הגבול עם ישראל מוסכם, לחיזבאללה אין תירוץ לשמר את עצמו כמדינה בתוך מדינה כולל כח צבאי שאינו פחות בכוחו מצבא לבנון שגם בו יש לחיזבאללה השפעה.
הסכמה על גבול ימי תחזיר את נושא רישום גבול היבשה — כולל עם סוריה. במקרה הזה חוות שבעא יחזרו לסוריה, שכן על פי טענת סוריה הן שייכות לה ולא ללבנון.
כאשר נפתחו בראש הנקרה השיחות בין ישראל ללבנון, בתיווך אמריקני, הייתה רוח טובה והייתה תחושה כי הפעם השיחות יצליחו. מדוע? כי לבנון פושטת רגל, מדינות ערב משכו את ההפקדות מן הבנקים שלה, מדינות המערב מתנות את הסיוע בסיום ההגמוניה של חיזבאללה על המדינה, ההכנסות מן הגז בהסכם עם ישראל הם הדרך היחידה של לבנון לצאת מן המשבר, אבל מתברר כי חיזבאללה בולם.
האם ישראל וחיזבאללה במסלול של מלחמה? אני לא חושב כך. חיזבאללה מורתע גם מישראל, וגם מדעת הקהל הלבנונית, כולל השיעים בדרום לבנון שעייפו ממנו, והם יסיימו את מה שישראל תתחיל.
פנחס ענברי - מזרח תיכון מסובך במילים פשוטות 