התראיינתי הלילה לאל חורה על תהליכי השלום בין ישראל לעולם הערבי, ואמרתי כי זה מהלך מבורך, וחלקתי על דעת המראיין כי יש התנגדות בין העמים הערביים למהלכים האלה, ואמרתי כי ההתנגדות קיימת בדעת קהל של מדינות שלא עברו את הסער הערבי, כמו הרשות הפלסטינית או ירדן או אפילו מצרים בגלל כוחם בציבור של האחים המוסלמים. כל העמים שעברו את הסער הערבי, כמו הסורים והעיראקים, ואפילו הלובים התפכחו מן הסיסמאות של המזרח התיכון הישן, ומהיכרות אישית עם חוגים בחברות האלה, אני יכול להעיד שדעת הקהל הערבית, שעברה את הזעזוע הגדול עוקבת באהדה אחר תהליך השלום הזה, כי הוא מעביר את המזרח התיכון ממנטליות של סיסמאות, לגישה כלכלית, וזאת תוכנית טראמפ בסופו של דבר.
כאשר נשאלתי מי בא בתור, אמרתי כי כנראה סודאן. מצד אחד יש שם עדיין כוח גדול לאחים המוסלמים, מה שמרתיע את הממשלה מלהיכנס לתוך סערה פנימית ללא צורך, אבל מצד שני יש פיתוי גדול של הסרת סודאן מרשימת המדינות התומכות בטרור, לצד חבילת סיוע ישירה. זה המאזן שעל סודאן לשקול לפני קבלת החלטה.
אמרתי כי יש להיערך להפתעת ההפתעות ש… קטר תנרמל את יחסיה עם ישראל! אין לי מידע על כך, אבל מי שעוקב אחר מהלכי הפיוס בין פתח לחמאס ברור לו כי קטר היא המנוע הגדול מאחורי המהלך כי היא רוצה להיכנס לגדה.
אבל, כמובן קטר היא מדינה של אחים מוסלמים, ואחים המוסלמים רוצים לנגח את המדינות שעושות שלום עם ישראל ב"בגידה", וזה גורם שירתיע את קטר ממהלך כזה.
לקטר כבר יש שגריר לא רשמי בתל אביב, מוחמד אל-עמאדי, ופתיחת שגרירות רשמית תקל על קטר להתמודד עם אבו דאבי בירושלים ובגדה.
פנחס ענברי - מזרח תיכון מסובך במילים פשוטות 