התראיינתי אתמול לכאן מורשת על יחסי ישראל והאמירויות ואמרתי כי זאת באמת התפתחות היסטורית, שיש בה פוטנציאל של שינוי עמוק במזרח התיכון – לא פחות.

יש לזכור כי האמירויות היו עד לא מזמן חממה של אירגוני טרור, ואירגון אל-קאעידה  מצא בה לא מעט תומכים במיפרץ. היחסים הגלויים עם ישראל הם לא פחות ממהפכה, ויש בהם פוטנציאל של השפעה חיובית על דעת הקהל במקומות אחרים במזרח התיכון העויינים את ישראל, כמו בלבנון בירדן ואפילו ברשות הפלסטינית.

כאשר נשאלתי על העובדה שהאמירויות עומדות על כך כי יש לפתור את הבעיה הפלסטינית, עניתי כי הדברים מכוונים לתקופה שאחרי אבו מאזן. היחסים הגלויים עם ישראל הם דילוג על אבו מאזן, אבל האמירויות רוצות להשפיע בזירה הפלסטינית בתקופה שאחרי אבו מאזן, והם חייבות לתמוך בבעיה הפלסטינית. שאלו אותי אם הכוונה לדחלאן עניתי כי לדחלאן אין סיכוי לרשת את אבו מאזן, אבל הוא יכול לתמוך מרחוק באישים אחרים, ולדעתי זה ראש הממשלה לשעבר, סלאם פייאד.

נשאלתי אם פירוש הדבר שהסיפוח ירד מן הפרק, עניתי שלא, כי מעולם הסיפוח לא עמד על הפרק. בישראל לא הבינו את דברי טראמפ. הוא מעולם לא דיבר על סיפוח, ומן ההתחלה ישראל התרגשה מפייק סיפוח.