בתורכיה פורסם בשבוע שעבר כי ראש הרשות הפלסטינית, אבו מאזן, צלצל לנשיא תורכיה, טייפ ארדוואן כדי לברך אותו על החזרת איה סופיה למסגד. אבו מאזן עצמו לא הגיב על הידיעה אבל סגנו בפתח, מחמוד אל עאלול, הכחיש אותה. בין אם נאמרו הדברים ובין אם לאו, הדברים עוררו כעס רב בעולם הערבי, בעיקר במצרים. כותבי טורים מצרים הזכירו לפלסטינים, כי בעוד הערבים היו באסון גדול בסער הערבי, ורצו תמיכה מן הפלסטינים, הם היו ניטרלים, אבל בכל מה שקשור בתורכיה הם נוקטים עמדה לטובת ארדוואן.
יש לצאת מן הנחה כי אבו מאזן באמת הביע תמיכה בארדוואן, ויש לברר מדוע. ראשית כל, הפלסטינים מאוד מאוכזבים מן האדישות של העולם הערבי לנוכח הידיעות, שלא התגשמו, על כוונות הסיפוח של ישראל. הליגה הערבית סירבה לעשות כנס מיוחד לחסום את היוזמה, ושר החוץ המצרי הגיע לרמאללה אחרי תחינות ודחיות מרובות רק כדי לומר לאבו מאזן כי עליו לחדש את השיחות עם ישראל.
בנקודה זאת, כך נראה, החליט אבו מאזן להתקשר עם קטר, והקשר עם קטר מוביל לתורכיה. הקשר לקטר הביא לידי כך שהוא מינה את ג'יבריל רג'וב, איש קטר הבולט ברשות, להיות הממונה על ההתנגדות לסיפוח, וג'יבריל רג'וב נענה לטלפונים של חמאס/קטר כדי לתאם עמדות נגד הסיפוח.
בשלב הזה, למרות התמיכה מרחוק של אבו מאזן, אירגון פתח כאירגון לא הצטרף ליוזמה הפיוס של רג'וב עם חמאס/קטר, ואירגון פתח בגדה לא שינה את עמדתו הידועה שלא לתת לחמאס דריסת רגל בגדה.
אבל, אם מדינות ערב מפרשות את התנהגות הפלסטינים ככפיות טובה, הרי בתמיכה במהלכי ארדוואן הם הלכו צעד אחד רחוק יותר: מצרים עומדת מול עימות צבאי עם תורכיה בלוב. למרות שעימות צבאי לא יהיה, לדעתי, הרי תמיכת הפלסטינים בתורכיה ערב מלחמה עם מצרים, ששפכה את דם בניה במלחמות למען הפלסטינים, לא יכולה לעבור לסדר היום.
שלא לדבר על הפגיעה באירופה הנוצרית, התומכת הגדולה של הפלסטינים, כאשר הופכים את הכנסייה הגדולה במזרח למסגד.
פנחס ענברי - מזרח תיכון מסובך במילים פשוטות 
alert('test');