
התראיינתי לטלוויזיה חורה על הסיפוח, ואמרתי כי חבל על הזמן, כי לא יהיה סיפוח ומלכתחילה לא הייתה שום כוונה לספח, אלא הכל נבע מסיסמאות בחירות שאין להן כיסוי.
הם שאלו אותי, בכל זאת, האם סיפוח שעלול לקרות בעתיד לא יוריד לטמיון את תהליך השלום. עניתי כי השלום לא תלוי במה שתעשה או לא תעשה ישראל. ישראל הוכיחה כי בשביל שלום היא וויתרה על כל סיני. מדוע? כי בצד המצרי היה הנשיא סאדאת, שישראל בטחה בו כי כוונותיו לשלום. לעומת זאת, הרשות הפלסטינית לא מסתירה את כוונות המאבק שלה בישראל, אז אם מדובר לא בשלום, אלא במאבק, מדוע שישראל תוותר על נכסים הזקוקים לה לביטחונה לאוייב שמצהיר על כוונותיו להמשיך את המאבק?
אם תהיה בצד הפלסטיני כתובת המקבילה לסאדאת, שפניה לשלום ולא למאבק – פה יהיה השינוי הגדול לקראת שלום.
המראיין לא השתכנע…