הופעתי אתמול בi24 על משבר הקורונה בעולם הערבי, ואמרתי כי המשבר הזה מגיע מייד אחרי הסער הערבי, ומעמיד את החברות הערביות במשבר קיומי, שעדיין לא ברור כיצד ייצאו ממנו.
בחברות הערביות יש חוסר אמון מהותי במשטרים, ויש מידה רבה מאוד של משמעת עצמית והאזרחים לא ממתינים להוראות השלטון כדי לדעת איך להתנהג. אבל, קשה לצפות מה יקרה עם הקריסה הכלכלית, ואיך הממשלות הערביות והחברות הערביות ידעו איך לנהוג במצבים כאלה.
אחת התופעות שיש לשים אליהם לב היא היעלמות דת האיסלאם כגורם משפיע. המסגדים סגורים, ולאזרח במצוקה אין משענת רוחנית להירגע. מה יקרה לאיסלאם? לא ברור.
במצב שאין אמון בממשלה, והמסגד לא רלוונטי, כל אחד לעצמו.
כל אחד לעצמו, לא רק מבחינת היחיד, אלא גם כמדינה. בשעת משבר כזאת אין סולידריות של הליגה הערבית, ומדינות חלשות כלכלית כמו ירדן אובדי עצות.
ירדן למשל אחרי שהתקשרה עם קטר נגד סעודיה, בגלל תוכנית טרמפ – זוכרים? – ביקשה סיוע כלכלי, ונענתה בשלילה, בעוד קטר הגדילה את הסיוע לעזה. ירדן פנתה לסעודיה, אבל סעודיה עד לרגע זה לא ענתה.
כרגע ירדן מנסה לשלוט בעניינים, ויחסית לא רע, אבל יש שבטים בדווים לא ממושמעים שמהם עלולה להתפתח בעיה גדולה.
הסער הערבי הרס את סוריה ואת לוב, וזעזע את תוניסיה ואת מצרים.
מה תעשה הקורונה? כך או כך המזרח התיכון ישתנה ללא הכר .
פנחס ענברי - מזרח תיכון מסובך במילים פשוטות 