הרציתי אתמול בירושלים על העסקה של טראמפ, ואמרתי כי מובן מאליו שטראמפ ונתניהו ביקשו לסייע זה לזה במאבקיהם האישיים, אבל גם יש אינטרסים אמריקניים שאותם הם רוצים לממש.
מה שמניע את המדיניות של טראמפ במזרח התיכון זה הרצון לעזוב את הביצה הזאת, שאין הוא רואה טעם לארצות הברית להתבוסס בה. אבל כדי לצאת, הוא חייב להקים את ציר המדינות הפרו אמריקניות – ישראל, סעודיה, המפרץ ומצרים על מנת שאל החלל הריק לא ייכנסו רוסיה, סין, איראן ותורכיה.
על מנת לתת ליחסי ישראל והעולם הסוני "לצאת הארון" יש לסגור את התיק הפלסטיני על ידי הכרזת האוטונומיה הקיימת + שטחים נוספים, כעל מדינה בפיקוח ישראלי, ומייד אח כ יהיה נירמול מלא של יחסי ישראל עם הציר הסוני המתון.
זה יותר "להתפטר" מן הבעיה הפלסטינית מאשר "לפתור" אותה בניסוחים של אוסלו.
העיתוי נעשה כעת בגלל הרטוריקה של הבחירות בישראל המובילה לצעדים חד צדדיים של ישראל, כמו הסיפוחים למיניהם. ארצות הברית רוצה קודם כל "להתפטר" מן התיק הפלסטיני, ורק אח כ בתיאום עם מדינות ערב, לקבע את גבולות ישראל, כאשר העולם הערבי מכיר בהם, כולל סיפוח בקעת הירדן, שזה גם אינטרס של ירדן, שאיננה רוצה גבול עם הפלסטינים, אבל מהלכים חד צדדיים של ישראל מסכנים את יציבות הממלכה.
הרטוריקה של סיפוחים שאליהם נסחפה מערכת הבחירות מפריעה לאינטרסים האלה של ארה"ב, ועיתוי הפירסום נועד גם לעצור את הרטוריקה הזאת.
פנחס ענברי - מזרח תיכון מסובך במילים פשוטות 