הופעתי הלילה ב i24 על המצב בלוב, ואמרתי כי הניסיונות של רוסיה ותורכיה להביא לידי הפסקת אש הן טקטיות בלבד, ונועדו להשיג פסק זמן כדי ששתי המעצמות יעריכו מחדש את המצב.
מה שהביא לפיצוץ האחרון היה כיבוש סירט בידי כוחותיו של חפתר הנתמך בידי רוסיה, מצרים והמפרץ, ומנגד החלטת הפרלמנט התורכי לשלוח צבא תורכי ללוב. משמעות ההחלטה התורכית היא שלראשונה צבא רשמי זר יבוא ללוב, בעוד שעד כה הכוחות הזרים השתמשו במיליציות. המיליציה של רוסיה הם כוחות וגנר. הדילמה של תורכיה היא שאת המיליציות התורכמניות היא חייבת לשמור באידליב, אבל צבא תורכי רשמי לא יבוא ללוב חרף החלטת הפרלמנט, והאופציה המסוכנת היא שארדוואן ישלח את חיל האוויר התורכי לסייע לממשלת האחים המוסלמים בטריפולי. אם זה יקרה, רוסיה תצטרך לספק לחפתר הגנה אווירית, וכל זאת קורה מול חופי אירופה המבועתת.
אם תהיה הפסקת אש, חפתר יוכל לקבל הכרה בנכס החדש שלו – עיר המפתח סירט בדרך לכיבוש טריפולי, אבל במזרח התיכון אין הסכמות. איש לא מוותר לאיש על כלום, והמצב בלוב – כמו בסוריה – יוכרע רק בקביעת עובדות על הקרקע.
פנחס ענברי - מזרח תיכון מסובך במילים פשוטות 