ההנהגה הפלסטינית ברמאללה תתכנס הלילה סביב שאלת קיום הבחירות הכלליות לפרלמנט הפלסטיני, המועצה המחוקקת PLC כאשר חמאס עזה נתנה תשובות חיוביות ליוזמת ראש הרשות, אבו מאזן, על עצם עריכת הבחירות, ועל שיטת הבחירות היחסיות שבהן הן יתקיימו, בניגוד לשיטת מעורבת יחסית אזורית בבחירות הקודמות של 2006, ואשר על פי ניתוח לאחור של רמאללה היא שהביאה לתבוסתה בבחירות ההן. לאות של רצון טוב, חמאס שחררה מן הכלא את פעילי פתח שעצרה מייד אחרי נאומו של אבו מאזן באום שבו הכריז לראשונה על רצונו בקיום הבחירות הכלליות.
מקורות ברמאללה מסרו לנו כי הדיונים התנהלו באווירה ספקנית אם בכלל יתקיימו בחירות כאלה, ואם חמאס מאותת איתותים חיוביים, איפה ה"קץ'"? מהי התרמית של חמאס הפעם?
על מנת להעריך את סיכויי המימוש , יש להבין הרקע ואת המניעים של חידושה, ומדוע חמאס, אחרי היסוסים ומחוות שליליות, שינתה את דעתה, והאם היא רצינית בקוו הגמיש שהיא מגלה.
ראשית, יוזמת הבחירות עולה ויורדת אצל אבו מאזן, כל פעם שיש חלל תקשורתי, והבעיה הפלסטינית נשכחת. חידוש הדיבורים על הבחירות הוא ספין השומר על הבעיה הפלסטינית בחדשות.
אבל למקרה הזה היה גורם נוסף – לחץ אירופי. אירופה מממנת את ה NGOS ברמאללה, ומתחשבת בדעתם. האירגונים האלה מתלוננים לפני האירופים כי אבו מאזן "רודן", וכי הם רוצים לעשות רשות דמוקרטית (על זה הם מקבלים את כספי אירופה), אבל המוקאטעה מסכלת את עבודתם.
על מנת להיחלץ מן הלחץ האירופי, הכריז אבו מאזן על יוזמתו באום. הוא לא באמת רצה את הבחירות, אבל סמך על חמאס שיסכלו את יוזמתו, ואכן תגובת חמאס במעצר פעילי פתח אישרו את ההנחות הבסיסיות של אבו מאזן.
אם כבר, אז כבר – אבו מאזן פנה לאירופה כדי שתלחץ על ישראל שתתיר את הבחירות גם במזרח ירושלים, מתוך הנחה שישראל תסרב, ובעניין הזה הוא יצדק. אין סרט שבו ישראל תרשה קיום בחירות פלסטיניות בירושלים, ואז יהיה למוקאטעה רווח תעמולתי תוך יצירת לחץ על ישראל.
בעבר, היה סיכום בין ישראל לאשף על הסדרת הבחירות בירושלים, אבל הרשות כרגע לא מוכנה להידבר עם ישראל על שום דבר, חוץ מהסדרת חובותיה, וספק אם מדינות אירופה ייטלו עליהם את מלאכת התיווך בין אשף לישראל על הבחירות לירושלים.
אבל מה שבאמת הקפיץ את רמאללה היו הידיעות סביב מסעו של בכיר חמאס, איסמאעיל הנייה בקטר ובתורכיה. על פי הידיעות שהגיעו לרמאללה איסמאעיל הנייה אמר כי הבחירות בירושלים לא יהיו אבן נגף בפני קיום הבחירות, וחמאס תהיה מוכנה להשתתף בהם גם בלי ירושלים.
הנייה עצמו הכחיש את הידיעות האלה, אבל רמאללה פתחה במסע התקפות על הנייה, ומבחינת הרשות ברמאללה יש בזה עוד "הוכחה" על נכונות חמאס להיכנס למתווה יוזמת טראמפ הכוללת בגידה בירושלים.
עד כה, חמאס נרתעה מכל נכונות להשתתף בבחירות בגדה, מכמה סיבות: בבחירות 2006, היא חשפה את אנשיה- הם רצו בבחירות, זכו, ואח"כ נעצרו והמועצה המחוקקת פוזרה.
סיבה אחרת: חמאס נרתעת מלחרוג מאזור הנוחות שלה בעזה. בעזה יש לה שליטה מוחלטת, בעוד בגדה המצב מסובך יותר – יש צהל, יש התנחלויות ויש הבטחון הפלסטיני. לפיכך, הורתה חמאס לפעיליה הפוליטיים בגדה להיעלם, ולפעילי השטח שלה שלא להתנגד למעצרים של הרשות או של ישראל. תחת מסווה השקט הפוליטי חמאס מתרכזת במה שהיא כן יכולה לפעול בגדה – הקמת תאי טרור, ותכנון פיגועים. הצורך בהקמת זרוע טרור אפקטיבית בגדה נחוצה לחמאס עזה כדי לבסס הודנה ארוכת טווח עם ישראל, כך שבעוד חזית הלחימה בעזה תירגע, לחמאס תהיה אופציה צבאית בעזה.
על פי התפיסה הזאת, חמאס נעדרה מן הבחירות לפני שנה לעיריות בגדה, ופתח התחרתה נגד עצמה, וגם אז לא יותר מ 20% באו לקלפיות לעיריות.
לסכנת טרור החמאס מן הגדה יש עוד היבט – השאיפות המנהיגים "הגדתיים" ובראשם סאלח עארורי הקשור בתורכיה ובאיראן. חמאס עזה לא רוצה אותם בעזה ואומרים להם כי מקומם בגדה, ועל מנת להיות גורם בעל משקל בגדה עליהם לחדש את הטרור בהנהגתם.
אם כך, הסימנים היוצאים מחמאס עזה מסקרנים, אבל יש לתת זמן נוסף כדי להעריך אם יש שינוי בעמדתם לגבי הבחירות בגדה. אם זה נכון, יש סימנים – לא מספיקים – לכיוון הזה, אז אשף יחבל…
לסיכום: חמאס הפתיעה, אבל הדרך לבחירות הפלסטיניות עדיין ארוכה, אם בכלל.
פנחס ענברי - מזרח תיכון מסובך במילים פשוטות 