הופעתי אתמול ב i24 על ההסכם בין תורכיה ללוב על חלוקת אזורי הריבונות בים התיכון, ואמרתי כי לאינטרסים של ישראל בעניין הגז אין בעיה, חרף האיומים של סיסי על תורכיה אין לצפות של להתנגשות צבאית בין הציים של תורכיה ומצרים, ובכלל יש ספק לגבי עתידה של ממשלת טריפולי שחתמה על ההסכם, ולפיכך ספק אם ההסכם ימומש.
לגבי האינטרסים של ישראל – מדובר בכך שהמים הטריטוריאליים של תורכיה יחסמו את הצינור שישראל מבקשת למתוח מן המאגרים שלה לאירופה. בשלב הזה, התוכנית יותר תיאורית ממעשית כי הצינור כל כך יקר, עד כי יש ספק בכדאיותו. ואפילו אם התוכנית תאושר הלכה למעשה – זה פרוייקט לטווח ארוך מאוד.
אשר לממשלת טריפולי, הרי היא גרסה לובית של חמאס עזה. היא נשלטת בידי האחים המוסלמים ופועלים בה אירגוני טרור של האחים, מעין העתק של עזה. עד כה אירופה כמו אירופה, תומכת בטריפולי אבל הקשר המתהדק עם תורכיה יחייב את אירופה לחשב מחדש את מהלכיה בלוב, כי תורכיה היא אוייב של אירופה.
מול מדינת האחים המוסלמים בטריפולי פועלת מדינת המרשל חפתר הנתמכת בידי מצרים, סעודיה והמפרץ, ודווקא בזמן האחרון היא מצליחה להוציא מידי ממשלת האחים המוסלמים שטחים נרחבים. חפתר ממרכזו בבנגאזי שולט על שטחים נרחבים בהרבה משטחי ממשלת טריפולי, ובאחרונה העבירה ארצות הברית את תמיכתה לחפתר תמורת הסתלקותו מן הקשר עם פוטין.
אשר למצרים, יש לה מדיניות קבועה אחרי הטראומה הלאומית של המעורבות בתימן, בשנות הששים של המאה שעברה, ומייד אחר כך הכשלון במלחמת ששת הימים, שלא לערב את צבא מצרים מחוץ לגבולותיה. סירובה של מצרים לשלוח את צבאה למלחמה חדשה בתימן גרם למשבר עם סעודיה, והוא נפתר רק אחרי שמצרים העבירה לסעודיה את האי סנפיר.
פנחס ענברי - מזרח תיכון מסובך במילים פשוטות 