הופעתי אתמול ב i24 על המצב בלבנון ואמרתי כי על ישראל לשנות את הפרדיגמה שלה לגבי לבנון. עמדת ישראל אומרת כי אם חלילה תפרוץ מלחמה בינה לבין חיזבאללה, לבנון כולה תשלם את המחיר, ו"נחזיר אותה לתקופת האבן", אבל בתוך האינתיפאדה הלבנונית יש תופעות מעודדות לישראל, ויש לטפח אותם, ובראש ובראשונה הסירוב של מפגינים רבים לדרוך על דגל ישראל כדרישת חיזבאללה. ישראל כמובן לא צריכה לנקוט עמדה ולהתערב, אבל בשינוי הנוסחה היא יכולה לאותת למפגינים שהיא בעדם בלי לנקוט עמדה. למשל, לשנות את הפרדיגמה ולומר כי אם תפרוץ מלחמה – חיזבאללה, ולא לבנון כולה, ישלם את מלוא המחיר. זה ייתן איתות למפגינים שהם וישראל באותו צד. גם אם העניינים ימשיכו להתגלגל וחיזבאללה ייפול, המשטר החדש, אם יקום, ישנה את היחס לישראל. הפוליטיקאים שלנו חייבים להתאפק ולא לומר דבר.
חיזבאללה עומד בשורש המשבר כי בגללו סעודיה והמפרץ משכו את כספיהם מן הבנקים הלבנונים והכלכלה קרסה.
גם בעניין השחיתות חיזבאללה מצטיין כי הוא מעביר כספים מתקציב משרדי הממשלה שהוא מופרד עליהם לצרכיו הוא כמיליציה.
פנחס ענברי - מזרח תיכון מסובך במילים פשוטות 