הופעתי אתמול ב i24 על המצב בעזה והתמקדתי בעניין הבחירות הפלסטיניות, שכאילו יכשירו את הפיוס הפלסטיני. אמרתי כי לא יהיו בחירות, לא בעזה לא בגדה ולא בירושלים כי הפערים בין עזה לרמאללה עמוקים מאוד ואין שום סימן לגישור עליהם. בשורה התחתונה, חמאס רוצה בחירות למועצה הלאומית של אשף, כלומר: הפרלמנט של אשף בגולה, בעוד רמאללה רוצה בחירות רק לנשיאות ולמועצה המחוקקת שהיא הפרלמנט ברשות.
חמאס רוצה את המועצה הלאומית שהיא מקור הסמכות של אשף, כדי להפוך למנהיג הרשמי של הפלסטינים, ומכאן שאין סיכוי שרמאללה תסכים לכך. לעומת זאת, לחמאס אין עניין בבחירות לפרלמנט בשטחים כי אין לו עניין להיכנס פוליטית לגדה, בגלל הדומיננטיות של צהל בגדה ובגלל ההתנחלויות שלא יאפשרו לו לשלוט על הגדה כמו שהוא שולט על עזה. לגבי הגדה, הוא מסתפק בהקמת תאי טרור בלבד.
אשר לישראל, המשוואה פשוטה – הימין לא נותן אמון במוקאטעה ולפיכך המדיניות שלו היא איזון בין עזה לגדה. השמאל כן נותן אמון במוקאטעה ולפיכך הוא ישתדל להחזיר את אבו מאזן לעזה.
אשר לידיעות על הסדרה שתכלול חילופי אסירים, על פי מידע שהיה לי לפני חצי שנה היה מדובר בשחרור כ 300 אסירי חמאס, שרובם משוחררי שליט שחזרו לסורם ושבו ונכלאו. אם אכן, אלה המספרים, הרי ההסדרה עשויה להיות קרובה.
פנחס ענברי - מזרח תיכון מסובך במילים פשוטות 