הופעתי אתמול בירושלים בהרצאה על ערביי ישראל, ואמרתי כי זאת הייתה שגיאה מצד המפלגות הציוניות שלא להביע הזדהות עם השבר של הרחוב הערבי עם מצב האלימות והפשע שם (אבל הבוקר שמעתי שראש הממשלה כן פרסם התחייבות לפעול) כי המפלגות הציוניות מפקירות את הסקטור הערבי לרשימה המשותפת שהיא גורם בעייתי, וחותרת להיבדלות הערבים מן המדינה.
הרחוב הערבי כפה על הרשימה המשותפת לוותר על האג'נדה הלאומית/לאומנית שלה לטובת השתלבות במדינה וחלק מן ההצלחה שלה בבחירות, אחרי ירידה ארוכה בפופולריות שלה, קשורה בהודעה של אימן עודה כי יחתור להיות חלק מן הממשלה הבאה.
הבוחר הערבי רוצה תכלס, ולא סיסמאות. אם הליכוד יביא לו תוצאות, הוא יילך אתו, למרות חוק הלאום, ואם כחול לבן – הוא יילך עם כחול לבן.
בינתיים הליכוד הביא לערבים תוכנית חומש מרשימה, והרשימה המשותפת גמלה לו בהצבעות מכריעות בכנסת הקודמת ובבחירות גפני בכנסת הנוכחית.
יש ברית בין הרשימה המשותפת לחרדים, וההבנה ברחוב הערבי כי ישראל עוברת לפאזה פוסט ציונית מעודדת את הערבים להשתלב במדינה פוסט ציונית כדי לזכות בתקציבים "כמו החרדים".
הרצון של הערבים להשתלב במדינה חשוב מאוד, אבל השאלה היא איך . אם זה דרך המשותפת, זה רע, אבל עם זה דרך המדינה, זה מעולה.
הכתף הקרה של המפלגות הציוניות למה שקורה ברחוב הערבי מפקיר את הזירה לרשימה המשותפת, וחבל. הרחוב הערבי נתן מנדט לגנץ, ועדיף שיקדים ויביע בהם תמיכה.
פנחס ענברי - מזרח תיכון מסובך במילים פשוטות 